כניעה מתוקה

1 - התחלה חדשה

-שימו לב לזמנים, פעם אחת זה הווה פעם אחת זה עבר-

הווה-פבורואר, 23:16

היא ישבה שם לבד בבר רועש.
פעם ראשונה היא לבד.
כשאני אומר לבד, אני לא מתכוון לבד פיזית, גברים מתחילים איתה בכל הזדמנות שניתנת להם, ואיך אפשר שלא?
עם יופי כמו שלה, דניאל רוס הייתה חלום רטוב של כל גבר -
שיער חום ארוך , עור שזוף במידה מדויקת, רגלים ארוכות והעיניים הכי יפות שאי פעם נראו, ירוקות ופרועות כמו היער.

לא, היא יושבת לבד נפשית.
בודדה לחלוטין.
אני מתבונן בה בריכוז מוגזם.
כל צופה מהצד יחשוב שאני מטורף עם המבטים שאני נועץ בה. קורא את שפת גופה המתוח.

עינייה עסוקות בסביבה שעוטפת אותה מכל הכיוונים. היא נראת מבולבלת, חסרת ביטחון - הדבר הראשון ששמתי לב שיש לה מהרגע שנפגשנו לראשונה. אבל היא שונה עכשיו. חזקה יותר, בטוחה יותר. יפהפייה יותר מאי פעם. לא שקטה.

עינייה לא משו מקבוצת נערים שדברה בקול רם מדי לידה,
כיאלו חיפשה מישהו שכנראה לא נמצא.
היא התעלמה מהערות שהגיעו מהבחור שלא הפסיק לנסות את מזלו משמאלה.
היא ידעה שמבטי נעוץ בגבה החשוף לעיניי כל. שנאתי שנתנה לכולם לראות את הגוף שלה ככה כשהיא לבדה.
והיא ידעה את זה.

היא נעה באי נוחות על כיסא בר גבוה.
היא סובבה את ראשה,
סוף סוף מישרת את מבטה אליי.
עינייה שהו על מבטי,לא סטו לרגע מעיניי.

כששמה לב שאיני מתכוון להסיר ממנה את עיניי, פנתה אל אחת מחברותיה שאיתן נכנסה. כאילו לא מזיז לה שאני פה. כאילו לא מזיז לה שחזרתי.
בולשיט.
הבחור שעדיין חיזר אחר תשומת לב ממנה, תפס לידה וסובב אותה בכח לעברו.
התרוממתי במהירות מהכיסא הישר אליהם.
ציפיתי להתנגדות מצד דניאל, אך היא נשארה אדישה למעשה הזר. היא השפילה את מבטה אל הקוקטייל והנהנה לדבריו. כאילו שום דבר כבר לא חשוב. רתחתי.

מה קרה לעאעזל בתקופה שלא הייתי? מי זאת?
כשהסתובבה חזרה לראות אם אני עדיין מסתכל, ניצוץ כעס עבר בעיניה הירוקות כשראתה אותי מתקדם לעברה. לפחות הרגש הזה עדיין נמצא אצלה. כמעט נשפתי בהקלה, אך הזעם שלי מנע ממני. הייתה לי מטרה אחת בעיניים, והיא להעיף את המזדיין הזה מהרכוש שלי.

למרות הגובה המרשים שלה ולמרות כיסא הבר הגבוה, שני מטר וקצת שלי עדיין עקף אותה. ריחה המוכר הכה בי בשנייה שהגעתי לעמוד לצידה.
כאב חד חדר לליבי. דחקתי אותו.
"יש בעיות?" פניתי אל דניאל בקול צרוד ומאיים שהיה מיועד לבחור שעדיין תפס לידה.
"לא." אמר הבחור במהירות.
"שאלתי אותה." דניאל גלגלה את עינייה. נחיריי התנפחו.
נעצתי בה את מבטי מפציר בה לענות.
היא נאנחה. "הכל מעולה." היא שחררה את ידה מהבחור- סוף סוף, קמה מהכיסא ועזבה את המקום הישר אל מחוץ לבר. העפתי את הבחור מכיווני ומהרתי אחרייה.