עברו שעות אחדות מהנשיקה שלנו, שעות שליבי דופק במהירות וללא כל הפסקה, שעות בהן אני לא מסוגלת לעצום עיין מהפחד, שעות בהן אני משתוקקת לעוד מגע קטן, מגע שיכול להטריף את חושיי. מגעו של ברנדון.
השעה מוקדמת עבורי, אבל מבחינת ברנדון היום התחיל בזריחה.
האזנתי לו עובר במסדרון כמה שעות קודם, פותח את דלתי ומביט בי במשך דקות ארוכות.
הוא חשב שאני ישנה, אבל האמת היא שבאותו העת כשהביט בי, הרגשתי הכי חיה וערנית שיש, שכל גופי התחנן שיתקרב ויניח את שפתיו בחזרה על שפתיי, להרגיש את ידיו הגבריות על גופי שוב, להרגיש נשקקת על ידי ברנדון, זו הרגשה כל כך עוצמתית. מעולם לא הרגשתי ככה, כיאלו יש לי יעוד בחיו, כיאלו אני חשובה בחיו. מעולם לא הייתי חשובה.
ברגע שסגר את הדלת מבלי לגעת בי אפילו לא קצת, שחררתי אוויר וגופי מילא החמצה.
וזה הרגע שהבנתי, שזה קרב אבוד עבורי.
זה היה כל כך שגוי, כל כך לא נכון.
ידעתי שזה רעיל בשבילי,התנהגתי ברעבתנות, לא יכולתי למנוע מעצמי לקחת טעימה ברגע שהגיש לי חתיכה.
מוחי לא מפסיק לומר לי שבסוף אני אמצא את עצמי פגועה ומרוסקת שוב. וידעתי שברנדון יכול לגרום לי להישבר בשניות, ולחיות אותי מאותה השנה שבה גמר אותי.
אני טרף קל, מאז ומעולם הייתי.
וזו לא פעם ראשונה שאני מפתחת רגשות לטיפוס כמו ברנדון. האדם האחרון כמעט הרס אותי לגמרי.
קולות נשמעו מהקומה למטה,מסיחים אותי מהזיכרון הדחוק שהתחיל לעלות בחזרה.
כווצתי את פניי בתהייה, ברנדון לא קיבל אורחים בשבוע האחרון שאני פה, מה שונה?
קמתי בזהירות מן המיטה, גופי כאוב כל כך עוד מהמאורע אתמול עם ברנדון, אבל זה היה שווה את זה, חיוך עלה לפניי מהזיכרון.
היציאה למסדרון נעשתה בשקט. אני יודעת שברנדון יכעס אם אצוטט לו, בכל מקרה אני עובדת שלו אחרי הכל. אבל.. הייתה לי הרגשה רעה, ולא עצרתי את יצר החיטוט שלי.
ככל שהתקדמתי יותר לגרם מהמדרגות, הקולות יותר התחזקו.
צבע קול אחד היה בוודאות של ברנדון, חזק, קשוח.
וצבע קול שני.. הלוואי וזה לא מי שאני חושבת שזו.
אני יכולה להסתכל עליהם בבירור מהמקום בו אני עומדת.
הם עומדים אחד מול השני אך בניהם יש מרחק רב. ברנדון נשען על האי במטבח, כשפניו כלפייה, מביט בה ישירות, לא בנייד שלו ולא בכל דבר אחר מלבדה.
ניקול הנסערת, נדה בעצבנות ועדיין נראת עוצרת נשימה בשימלת האדומה שישבה על גופה כמו כפפה.
"אנחנו באנו ביחד כזוג ברנדון! אתה פשוט נעלמת, אתה יודע כמה מביך זה היה?"
כמובן, זה מה שמעניין אותה - איך תראה באירועים מתוקשרים.
ברנדון שתק, מחכה ששאר דבריה יאמרו.
בוהה בה,הוא נראה חלול, כיאלו ראשו נמצא במקום אחר לגמרי.
"אוף! אני אפילו לא יודעת למה אני מתאמצת! תחזור אליי כשתתבגר!"
התכווצתי, כיאלו ציפיתי לתגובת צעקה או החזרה מסויימת מכיוונו של ברנדון, אבל לא.
הוא לא הגיב כפי שחשבתי, אלא הפוך לגמרי.
הוא תפס את מותניה, וסובב אותה, פניה היו מלאות רגשות.
זיק קינאה צבט את ליבי, גורם לכיווץ פניי,
מי היה מאמין שהלב שלי יותר כואב מכל פגע אחר בגופי?
"אני מצטער," אמר.
הקול שלו היה ריק, חלול כמו מבטו.
אבל ליבי כאב כל כך, שלא היה אכפת לי, שריר בטני התכווץ - שולח זרם כאב אל צד בטני, לפגע שלי.
נשפתי אוויר, מנסה לרסן את זעקת הכאב, אבל זו הייתה טעות.
עינייה של ניקול הופנו אל גרם המדרגות, לאיפה שאני עמדתי.
ליבי האיץ, מה עשיתי?
YOU ARE READING
כניעה מתוקה
Romance'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא...
