כניעה מתוקה

25 - התמכרות

"זו לא בעיה שלי," אמר והסתובב לצד השני.
הדמעות זלגו בעיניי, הרטיבו את הכרית.
השתנקתי, לא הצלחתי לנשום.
לבסוף נרדמתי כשעיניי נפוחות מבכי רב,
ומצאתי את עצמי בבוקר למחרת בזרועותיו.

נשמותיו החמות של ברנדון נשפו על עורפי, גורמות לשיעורי לסמור.
קשה לי להבין אותו. למה פעם הוא קר ואז חם?
למה הוא דחה אותי אתמול ובבוקר אני מרותקת בין בזרועותיו?
ידעתי שזה לא טוב עבורי, אבל אני מכורה.
אני מכורה אל ברנדון.
אל החיוך שלו, הטוב לב שלו - שלמרות שמנסה להסתיר אותו הוא עדיין שם, אל הריח הממכר שלו, אל הגוף המרהיב, אל הדיבור והמעשים.
אל כולו.
רק חבל שהוא דפוק כל כך.
חבל שאני דפוקה כל כך.

הנחתי את ידי על ידו שחבקה את מותני והרמתי אותה בעדינות ובאיטיות רבה בשביל למנוע מברנדון להתעורר.
זרועו מרפלקס תפסה למותני חזק יותר.
כמעט צחקתי שנהם מתוך שינה.
לאחר ניסיונות רבים, השתחררתי מידו והתגלגלתי מהמיטה.

הפנתי את ראשי לעברו לפני שנכנסתי אל חדר האמבטיה.
שיערו השחור היה סתור על פניו, הזיפים שעיטרו את פניו בזמן האחרון החמיאו לו מאוד.
גופו היה פרוס על המיטה, כשפלג גופו העליון עירום - מגלה את בטנו המפוסלת והשזופה.
הוא היה שילוב של רע וטוב.
שלווה וכעס.
זעם וחמימות.
ליבי פרפר כשהבטתי בפניו הרגועות על הכרית.
צעדתי צעד מהסס לכיוון המיטה.
ליבי דהר, התכופפתי ועצרתי כשפניו היו כמה סנטימטרים זעירים מפניי.
"מה אתה עושה לי ברנדון קול?" לחשתי. הוא נשם בקצב אחיד.
עצמתי את עיניי והנחתי את שפתיי על אפיו, מצחו ושפתיו בעדינות ככל האפשר.

נכנסתי לשירותים והבטתי בעצמי במראה.
ה

פנים שהשתקפו במראה הבהילו אותי.
התקרבתי יותר אל המראה, סורקת את פניי באיטיות, לחיי היו אדמדמות, עיניי הירוקות זהרו ובלטו על גוון עורי המוקה, שפתיי היו אדומות וטיפה פצועות משיניו של ברנדון.
זהרתי.
זה הבהיל אותי כהוגן.
לא הייתי רגילה לראות את עצמי ככה, ואת האמת, אהבתי את זה. מאוד.

ירדתי במדרגות באיטיות, סורקת את ביתו.
שחור לבן, ואפור. בית רווקים קלאסי.
אני חייבת להכניס לפה כריות נוי וכירבולית.
חייכתי לעצמי.
נגשתי למכונת קפה ורתחתי את המים.
הייתי שלווה היום.
אולי זה מפני שגמרת את החיים שלך על הידיים של הבו-
נערתי את ראשי, מעיפה את השטן הקטן הזה מהראש.
לחיי הסמיקו וכיסיתי את פניי עם ידיי.
אני פשוט לא מאמינה שעשינו את זה.
שוב.
עם הבוס שלי!
קלואי בטח תשתגע.
צחקקתי.
הייתי רגועה, כאילו יש סביבי הילה טהורה.
זו הייתה הרגשה מדהימה.
לקחתי את הקפה והחלטתי להתיישב בחוץ במרפסת.
הדלקתי את השירים בניידי, ונתתי לפלייליסט להתנגן בזמן שאני סורקת את החצר העצומה של ברנדון.
ידעתי שהתחושה הטובה הזאת לא נמשכת לעד, אך דחקתי והכחשתי את המחשבה המציאותית.
עכשיו אני מאושרת, ומותר לי.