כניעה מתוקה

9 - אני היום, סיימתי

הוא תפס לידי בחוזקה. "אין סיכוי שחתיכה כמוך פה בשביל לעבוד. כמה כסף הוא משלם לך על מציצה? אני אשלם לך יותר.." הוא הצמיד אותי יותר לכיוון הקיר. ליבי החל לדפוק מהר בחזי. התקף חרדה התגנב במעלה גבי. השתנקתי מפחד. "תעני לי," דחק בי ורוקו של סאם קפץ על פניי. לא היה לי זמן להגיב או להתגונן, כי גופו נתלש מגופי מהירות ובכוח.

אדון ברנדון הצמיד את סאם לקיר כשורידי מצחו וצווארו בולטים החוצה מזעם.

אוי לא, מה עשיתי?

"היא נראת כמו חפץ בשבילך?" צעק ברנדון והחזיק בצווארו של סאם, מצמיד אותו יותר לקיר. "תענה, בן זונה, היא נראת כמו חפץ שקונים אותו?" לא ידעתי איך להגיב, ההפתעה שיתקה אותי, לא הייתי מוכנה לזה כלל.
בעצם, האם אי פעם הייתי אמורה להיות מוכנה שדבר כזה יקרה? כנראה שלא.

סאם חייך חיוך ממזרי, גרם לי לבחילה.
סוטה מגעיל.
"אתה יודע אבל מה כן ניתן לקנות? את העסקה שלנו. וברגעים אלו ממש, אנחנו לא מעוניינים. לפחות לא מעוניינים בעסקה איתך ועם הזונה הזו." נחיריו של ברנדון התרחבו מרוב זעם.
ואז חיוך ריצד על פניו, בלבל את סאם ואותי.
סאם נחנק מתפיסתו של ברנדון שהתחזקה כנגד הקיר.

ברנדון צחק ללא הומור.
"אתה יודע מה תמיד אומרים עלי?"
סאם נאנק.
ברנדון לא חיכה לתשובתו.
"אני הסוגר עסקאות הכי טוב בעיר. כך וכך, אם באמת היית כל כך חשוב בחברה הקטנה שלך, היית כבר מודע לכך שהעסקה נסגרה מלפני שבוע."
הוא הטיח את אגרופו בפניו של סאם ושחרר אותו.
סאם הוטל על הריצפה, מחוסר הכרה.
אנשיו הקיפו אותו במהירות. השתנקתי בתגובה.

רצתי אחרי ברנדון שהספיק להתרחק.
הוא נכנס למעלית, הדלת עוד רגע נסגרה ,אך הצלחתי לעצור אותה עם ידי.
"מה זה היה?" שאלתי חסרת נשימה.
הוא התעלם ממני לחלוטין, כמובן שמביט בניידו, תמיד מביט בו. מעדיף אותו על פניי. "אפשר לדבר רגע על מה שהיה שם?" לסתו של ברנדון התקשחה לתזכורת. רציתי שידבר איתי, שיגיד לי שהכל בסדר ושום דבר לא נהרס. לא רציתי לפשל, לא שוב. 

"מה כל כך מעניין אותך שם שאתה פשוט מתעלם מקיימו של אדם? מהקיום שלי? אתה עד כדי כך לא מכבד אותי?" הוא הניד ראשו כלא מאמין ונשף אוויר. "הגנתי עלייך מטינופת של בן אדם, זה לא עונה לך?" 
עצביי עקצצו בקצות אצבעותיי. למשמע טון קולו, זה באמת היה נשמע אשמתי.
לפני שהבנתי מה אני עושה, תלשתי את ניידו מידו.

"מה לעזאעל את חושבת שאת עושה?" אמר בכעס.
"תתייחס אליי, רק לשנייה." אמרתי בלחישה.
"אני מתייחס אלייך," ענה בחזרה, עיניו מסתכלות לכל עבר חוץ מעיניי.
"לא. אתה לא. אני צריכה להתאמץ בשביל זה, לדרוש את זה כל פעם שאתה טיפה עצבני. אני פאקינג לקחתי לך את הנייד בשביל תשומת לב, באמת? אנחנו בבית ספר יסודי?" ברנדון נאנח.