כניעה מתוקה

36 - הפתעה

בשעה שש בדיוק הנהג של ברנדון שם אותי מחוץ לאחוזה של ברנדון. ברנדון מהבוקר הרחיק אותי לגמרי מביתו בגלל ההפתעה שדיבר עלייה. הייתי על קוצים כל היום ונשארתי לעבוד עד מאוחר כדי להגיע בזמן. הצטרכתי להלוות מקלואי שמלה כי ברנדון יידע אותי מאוחר יותר שעליי להתלבש נוח ויפה. לא סקסי, לא מושך. הוא הדגיש את זה. תהיתי מה הפתעה יכולה להיות, אך שום דבר לא הכין אותי למה שחיכה לי בפנים.

כמעט מעדתי על השביל לדלת. הייתי לחוצה ומתוחה. אבל נרגשת. פתחתי את הדלת וכמעט נפלתי. שלט ענקי של - יום הולדת שמח התנוסס על הקיר. מאות בלונים בצבעי פסטל נקשרו לכל מקום. ואז, עיניי נתקלו בארבעה זוגות עיניים מוכרות שהתגעגעתי אליהם עד מאוד. רצתי אל עבר זרועותיהם פתוחות של דיוויד וסבתא. דמעות לוו ביפחות. בקושי הצלחתי לנשום מרוב געגוע. נכנסתי לחיבוק החם. גם סבתא בכתה, אך דיוויד רק חייך ושתק. הוא רצה לבכות, פיו הקמוץ גילה זאת. "מה..מה אתם עושים פה?" יבבתי והבטתי בפניהם המחייכים מבעד לדמעות האושר. דוויד וסבתי הביטו אחד בשני. "הפתעה!" קרא דיוויד וחיבק אותי חזק. "יום הולדת מוקדם מתוקה," לחש על ראשי והרחיק אותי ממנו.  נגבתי את דמעותי עם גב כף ידי. "התגעגעתי אליכם כל כך," לחשתי משתנקת מרוב בכי. סבתא משכה באפה הנהנה. "גם אנחנו יקירה. גם אנחנו" ונשקה ללחיי הרטובה. כיווצתי את גבותיי. "זה בטח עלה לכם הון לקנות כרטיס טיסה," שמחתי לראות אותם. כל כך שליבי כאב. אך ידעתי שלא יכלו להרשות לעצמם סכומים כאלה. סבתא חייכה וליטפה את שיערי. "ברנדון הביא אותנו יקירה," כיווצתי את גבותי. "מה?" לחשתי מבולבלת. הפתעה. "זה סיפור די מצחיק. רק אתמול ברנדון יצר איתנו קשר והיום אנחנו על מטוס במחלקה ראשונה, היית מאמינה?" דיוויד אמר וצחק. לא צחקתי, אפילו לא חייכתי. הייתי בהלם של ממש.

יכולתי להרגיש את מבטו על גבי מקילומטרים. יצאתי מחיבוקה החם של סבתא והסתובבתי אל עבר הגבר שאהבתי כל כך, שאין לי את האומץ לומר לו את השלוש מילים האלו מהפחד שלא יאמרו בחזרה. ידעתי שהגבר הזה יכול להרוס אותי והעובדה הזו הפחידה אותי עד מוות. ברנדון נשען על השולחן האוכל, לבוש בחולצה שחורה מחוייטת ששני כפתורים עליונים פתוחים ומכנס שחור שגם הוא מחויט. הוא היה מגולח ושיערו השחור היה מבולגן על קודקודו, נראה מדהים כמו תמיד. אך מבטו ניצח את כל הופעתו המושכת להחריד. מבטו היה רך ועדין וכל זה מפנה אליי. התקרבתי לעברו כשעיניי ממשיכות לנדלוף דמעות והוא הזדקף. כאילו הבין מה אני צריכה, פתח את זרועותיו ותפס את גופי שהתנפל עליו. ידיו הונחו על מותניי והצמידו אותי יותר אליו. "אין לי יומולדת היום," לחשתי על חזו. "אני יודע," לחש על ראשי ונשק לו. "זה יותר מידי ברנדון," רעדתי בידיו. "תודה," הוספתי ומשכתי באפי. "היום הולדת שלך בשבת הקרובה, אז תראי בכך מן מתנת יום הולדת מוקדמת." התרחקתי מגופו והבטתי אל תוך עיניו. אני אוהבת אותך. לא הצלחתי להוציא את המילים. הוא חייך לעברי, אך הפנה את מבטו אל סבתי שקראה בשמנו והוביל אותנו אל השולחן הדגוש באוכל שקולותיהם מזמרים את השיר יום הולדת המוכר. המבט שחלקנו היה הכל. מעולם לא הייתי מאושרת ככה. סביב שולחן עם האנשים שהצילו אותי בכל מובן אפשרי.