כניעה מתוקה

23 - תתקשר אליי

המכונית דממה מנוע.
"תטפלי בעצמך, בבקשה." לחש בצרידות.
בלעתי את רוקי.
הלוואי ויכולתי לומר לו שאיני יודעת איך.
פתחתי את הדלת ויצאתי מבלי לומר דבר.
"מייק יגיע עוד מעט וייקח אותך מחר לעבודה."
רטנתי. "אל תדאג, אני לא צריכה שתשלח מישהו לפקח עליי שאגיע מחר לעבודה. אני לא אברח." אמרתי בקרירות וטרקתי את הדלת בחוזקה.
ברנדון חיכה עד שעליתי במדרגות והחל בנסיעה.
נאנחתי, והדלקתי את הנייד שלי. שנאתי את המצב הזה.
רציתי שלווה, רוגע, משהו.
שנאתי ריבים ומשחקי כוחות, ואיך שהוא תמיד הם הגיעו אליי והופכים למציאות היומיומית שלי.

ברנדון קול בוס
'לא התכוונתי שדברים יהיו ככה. תתקשר אליי.'

בהיתי בהודעה, דקה, שתי דקות, אך לבסוף דחפתי את ניידי לכיסי והמשכתי לעבר דירתי מבלי לשלוח דבר.
הייתי מותשת, בקושי הצלחתי לפתוח את הדלת עם המפתח הנכון.
צהלתי כשקול הפתיחה נשמע,
פתחתי מעט את הדלת אך למשמע קול צעדים עצרתי. נאנחתי. "מייק תודה, אבל אני לא צריכה שומר ראש-"
הדלת נתפסה על ידי יד ענקית ונטרקה ברעש.
יד דחפה אותי כנגד הקיר במסדרונות.
צעקה נפלטה אך מהר מאוד פי נסתם.
לא הצלחתי לנשום, נאבקתי, בעטתי, זזתי מבלי לעצור.
זה לא היה מייק, לצערי.
זה היה אותו שומר ראש של סאם.
"זה לא יעזור לך להתנגד," קול מוכר שעשה לי סכנים בבטן נשמע.
האדם שתפס אותי תפס אותי בשתי ידי, מונע כל תזוזה.
"חתיכת כלבה. עלית לי ביוקר את יודעת?" סאם יצא מחדר המדרגות החשוך. חצי מפניו היו פצעים עם טפרים וצלקות. עיניי נפרעו.
רעדתי ללא סוף, ליבי דהר בחזי, לא הצלחתי לנשום כראוי. ראשי לחץ. פצעי גופי נפתחו.
"אני אגרום לך לשלם עבור מה שהבוס המזדיין שלך עשה לי!" סאם התקרב אליי. התפתלתי בלי סוף, ניסיתי לצעוק אך הידו המזהומת של שומר הראש חסמה את הרעשים.
"תוריד אותה על הברכיים," פקד סאם.
הדמעות זלגו להן. עיניי התגלגלו אחורה.
לא הצלחתי לנשום.
סאם הסתכל עליי מלמעלה, מחייך.
ברנדון.. ברנדון, איפה אתה?
התחננתי לחושך, למשהו, למישהו ששומע.
פחדתי כל כך.
סאם פתח את חגורת מכנסיו.
"אני הולך לחנוק אותך עם הזין הזה," אמר ותפס לראשי, מרים אותו גבוהה.
עצמתי את עיניי בחוזקה, נמנעת מכל מבט.
גופי היה חסר כל אנרגיה, כל אוויר.
הייתי חנוקה ומותשת.
פגועה ושבורה.
"תוריד לכלבה הזו את הרסן," אמר סאם וידו של שומר ראשו הוסרה מפי.
יבבות חסרות קול הוצאו פי.
"ברנדון!" צרחתי.
סאם סטר ללחיי. "שקט כלבה," סינן.
שפשוט יגמר כבר. התפללתי. אין לי כוחות.
"לא יעזור לך לצעוק נסיכה. הנסיך שלך לא יבוא להציל אותך," חיוכו היה כל כך רחב, שיניו היו צהובות ושבורות.
נרעדתי מגועל.
הוא קירב את ראשי בכוח אל איברו.
קולות נשמעו. סאם וחברו קללו בקול.
גופי השתחרר ונפלתי על הריצפה, ראשי נפצע.
קולות, אנשים מדברים, צועקים.
למה הם כלכך רועשים לעאעזל?