"האדם היחיד שיכול לשכנע אותך לגביי במצב הזה,מון... זה אתה.
אתה צריך להבין שאני פה כדי להישאר איתך גם בגלגול הבא...אבל זה צריך לבוא ממך.
אני אוהב אותך, אני רוצה שיהיה לך נוח, אני רוצה שתכיר את המשפחה לי ואני רוצה להתחתן איתך כשתהיה מוכן.
אבל אתה צריך להיות מוכן, מון" ראיון מדבר בבטחון שגורם לי להביט בו בהפתעה.
"המשפחה שלך?" מה? נישואים?
"כבר יצאתי מהארון ודיברתי עליך.. הם מחכים שתהיה מוכן להגיע.. הם רוצים להכיר אותך.." ראיון מדבר קצת בריחוק.
הידיים שלו בכיסיי מעילו והוא נראה עצוב.
זה גורם לי להרגיש עצוב..
מאז שחזרתי הוא מעולם לא התנהג ככה, מעולם לא נשאר רחוק כשבכיתי... אני באמת מרחיק אותו?
אני לא מתכוון לזה ככה...
אני מתייפח, מתקרב אליו ומחבק אותו.
"אל תכעס עליי, אתה וטומי.. אתם האנשים היחידים שיש לי בעולם..." אני מבקש בגרון חנוק, מחביא את פני במעילו ומרגיש הקלה כשהוא סוגר מסביבי את מעילו ומחבק אותי.
אני מרים אליו מבט בעיניים אדומות ונפוחות, מביט בפניו הנאים, מבטו רך עכשיו והוא שולח יד למחות את הדמעות שלי, מנחם אותי.
אני עוצם עיניים ומשפיל את ראשי, משעין את מצחי על חזו ונושם עמוק, נותן לריח שלו למלא לי את האף, מתנחם בנוכחות שלו.
"אני פה כדי להישאר, מון.. אני אהיה איך שתרצה שאהיה... אבל תדבר איתי.. אל תדחוף אותי.. כי אם לא תתן לי את האישור הזה שאני בכיוון הנכון ושאתה רוצה את זה, אני אוותר.
אני מעדיף להיות לבד ואומלל מאשר שתהיה אתה אומלל" ראיון מלטף את ראשי, גורם לי להדק את חיבוקי סביבו.
"אני אוהב אותך" אני אומר בלי מחשבה נוספת, מנצל את האומץ הזעיר שבי כדי להתוודות..
לא משנה כמה דחפתי והדחקתי את זה.. זה נשאר. הוא נשאר. אני לא יכול להמשיך ככה...
"נמאס לי להעמיד פנים שאני אדיש אלייך.." אני לוחש בזמן שגל חדש של דמעות מתחיל..
"אני מבולבל מהרבה בחינות, חשבתי שגם בזה..." אני מרגיש את עצמי קל יותר פתאום, הוקל לי. אני מרגיש בנוח עם ראיון.
ואין ספק שהדחקתי כל מה שקשור אליו יותר מידי..
"תרים את הראש אליי" ראיון מבקש ברוגע ואני מציית, מביט בו בעייפות, צופה בו רוכן אליי ונותן לו לנשק אותי, מניח את אחת מידי על לחיו ומרגיש את זיפיו במפורסמים.
אנחנו מחליפים כמה נשיקות קטנות ופשוטות, ואני מייד משפיל ראש במבוכה.
"בוא ניקח את זה לאט?" אני שואל כבקשה, מרגיש אותו מהנהן, סנטרו מבריש מעל ראשי בעדינות.
"כל עוד אתה איתי, נעשה את זה בדרך שלך" הוא מניח נשיקה על ראשי ואנחנו נשארים ככה לעוד כמה דקות לפני שטומי מוצא אותנו ואומר לי שמחפשים אותי מהמזכירות של המנהל.
אני מביט בראיון בבלבול, לא בטוח אבל מניח נשיקה אלרונה אל שפתיו ואז הולך לכיוון המזכירות, נראה שאני משאיר את ראיון וטומי מופתעים..
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
