״שמעת על המסיבה לקראת השנה האזרחית החדשה עוד חודש?״ טומי ישב לידי בדשא ונראה מרוגש.
רציתי לספר לו מה קרה אבל הייתי בטוח במאה אחוז שהוא יחרבן במכנסיים.
אז חסכתי ממנו את הסטרס הזה.
לא רציתי להבהיל אותו ולהרוס לו את המצב רוח.
״אז מה?״ אני מושך בכתפיי.
״מה זאת אומרת אז מה? אתה לא מתכוון לבוא איתי למסיבה? אתה חייב לראות את אולם הנדפים בתחילת שנה- הם ממש משקיעים בנו וממש כיף״ טומי נראה נואש להתלהבות שלי.
״ אני לא אלך לזה, אין לי סבלנות לכל האירועים החברתיים האלה.
אני גם ככה לא רוצה להישאר פה״ אני נאנח, משחק בפלאפון שלי בשיעמום.
״בבקשה? רק הפעם? אם אתה באמת הולך להיעלם, אז לפחות תבוא.
רק כדי שיהיה לי זיכרונות...״ טומי משתתק, מביט במה שהוא מאחורי.
כשאני מסתובב, אני רואה שראיון התיישב עם חברים שלו וכמה בנות לא רחוק מאיתנו.
אני מסתובב חזרה לטומי.
״הכול בסדר, תמשיך לדבר, הוא לא יעשה לך כלום ממילא״ אני אומר בחוסר אכפתיות.
״הוא שולח לך מבטים״ טומי זז באי נוחות.
״שיעשה מה שבא לו״ אני אומר בקוצר רוח, מנמיך את ראשי על השולחן ומעביר עד בשיערי הלוך ושוב בשיעמום.
סיפרתי לו שאני מתכוון לעזוב בחופש ולא לחזור, הוא יודע על אבא ואמא שלי כי הרגשתי בנוח לספר לו..
לא רציתי להשלות אותו שיחשוב שאני פה איתו עד שנסיים לימודים יחד.. זה לא מציאותי בשבילי שאני אשאר פה לכל כך הרבה זמן ואשכרה אלמד פה.
לא הייתי שייך לפה, הידיעה הזאת לא השתנתה.
״אני אבוא איתך למסיבה״ אני מבטיח, גורם לו להביט בי.
״אם זה ישמח אותך לפני שאני עוזב.. אז שיהיה״ אני מושך בכתפיי.
הוא מחייך אליי חצי חיוך עקום.
״אני אתגעגע אליך״ הוא אומר בעצב ואני צוחק.
״אל תדאג, אנחנו עוד ניפגש״ אני מחייך אליו בחום, מנסה לשפר את ההרגשה שלו למרות שאין לי מושג אם אני מצליח ותוהה אם באמת נצליח לשמור על קשר כמו שאני מבטיח לו.
אני מקווה שכן, הוא ילד נחמד.
ČTEŠ
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
