נ.מ של מון
אם להיות כנה, השיחות שלי עם ראיון וטומי התחילו להשפיע עלי.
ראיון נראה פתאום כמו אפשרות, משהו שאוכל להישען עליו.
וטומי ורון היו כמו אחים בשבילי.
הם היו מתווכחים ביניהם בלי סוף ורון תמיד היה מתרכך וממבקש סליחה.
טומי היה עדיין קצת בהתכחשות, אבל נראה שעוד רגע יהיה הקליק הסופי ביניהם.
הם כבר נראו כמו זוג נשוי וזה היה כל כך פאקינג חמוד.
"תבחרו" ראיון התיישב לידי ואני הבטתי בו פותח קופסה של שוקולדים ונותן לכל אחד לקחת משהו.
הוא לא הציע לי, כנראה כדי לא ללחוץ עלי.. ושמתי לב להתנהגות הקרובה-רחוקה שלו, פוש-פול כזה שגרם לי לחשוב עליו הרבה.
הוא היה סבלני,רגוע,חם..
הוא היה עדין הוא..אבל קצת משודרג מהאחד שהכרתי לפני שברחתי..וזה מצא חן בעיני, עם כמה שכואב לאגו שלי להודות.
הסתכלתי עליו וחשבתי על מה שסיפר לי בקשר לעל טבעיות שלו, מנסה להבין אם אוכל להכיל את זה...
הוא שם לב שנעצתי בו מבט.
"מה? שכחתי שערות בגילוח?" הוא נגע בלחי שלו ואני חייכתי והנדתי ראש.
"לא, הכל בסדר" אני מסובב את מבטי לזוג שבדרך לאושר מולי ומרגיש את עצמי מתחיל לתהות.
חרא.
אני לא אצליח בחיים להיות עצמאי אם אני אמשיך ליצור לעצמי בעיות כאלב.
"אתה חושב שוב על לברוח?" ראיון מתקרב קצת אליי במושב, מביט בי בסקרנות.
אני נותן לו מבט מבולבל.
"אני...יכול להרגיש את האורה שלך מידי פעם..ההילה שלך עמומה" הוא מבין בי בעיניים שהעגולים הזהובים נוצצים סביבן.
הנשימה נתקעת לי בגרוו.מה שחסר לי זה להיות שקוף לו.
" אל תפחד, תגיד לי מה יש" ראיון נראה מודאג.
"איך זה שאף פעם לא אמרת לי שזה יכולת שלך?" אני רוצה ללכת פתאום.
"זה התחיל רק לפני כמה ימים.. לפניןכן לא יכולתי לראות.."ראיון מדבר בטון שלאט לאט מתפוגג, הוא נועץ בי פתאום מבט ממוקד שגורם לי להרגיש שנתפסתי על חם.
אז אני קם ועוזב, לא שם לב שהוא עוקב אחרי החוצה עד שאנחנו מגיעים לאזור הספסלים המבודד והוא דורך על כמה עלים בדרך, מסגיר את עצמו.
"תלך מפה ראיון.." אני יורק בכעס, מסתובב אליו בעיניים כועסות.
"אתה מרחיק אותי כי אתה מרגיש אליי משהו? מה עשיתי מאז שחזרת לכאן שגרם לך להרגיש שאתה לא יכול לסמוך עליי?" הוא מביט בי במבט מבולבל ונראה מתוסכל.
הכעס שלי מיד שוכח ואני נאנח . הפנים שלי מתרככות ואני מביט בפניו לכמה רגעים..
"זה לא ככה..." אני ממלמל בחוסר אונים.
"אז איך זה?
לקח לי רגע להיזכר שאני יכול להתחבר לאורה שלך רק כשאתה מרשה לי וההרשאה התחילה כשיש בינינו רגשות.
אז תגיד לי למה אתה הולך איתי על ביצים. תגיד לי למה אתה מתרחק ממני איך שאני מתחיל להתקרב... אני עד כדי כך מגעיל בעיניך?" ראיון נראה עכשיו כועס, והרגשתי שמפחיד אותי לקבל גם ממנו כעס.. כבר התחלתי לרצות להישען עליו...
"אני.. אני מצטער" אני מגמגם, דמעה בורחת לי מהעין בלי שאני שם לב ואני מוחה אותה במהירות, מנסה להחביא מראיון את הרגשות שלי.. מה שלא יעבוד.. כי מעבר לאורה שהוא יכול לראות, גם גשם של דמעות מתפרץ מתוכי ואני מרגיש שאני מתבייש בעצמי.
"אני רוצה להתקרב אלייך, אבל אני יודע שאם ארגיש יותר מידי בנוח איתך.. יכאב לי כשתנטוש אותי גם אתה.. אני רוצה לצאת מפה. אני צריך להיות אדון לעצמי כי אם לא אני אתחיל להישען עליך ולאהוב אותך זה יהיה הסוף שלי. הדבר היחיד שיש לי זה אותי. אם אני אתן לך את עצמי.. אני אשאר בלי כלום בסוף" אני מבוהל, בוכה, מבולבל ומדבר בבלאגן וערפול.
אני לא יודע מה לעשות..
أنت تقرأ
The Lion's Den ( Hebrew )
العاطفيةראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
