מון לא היה במיטבו.
הוא חזר מופנם ושקט יותר ובמשך השבוע הראשון של החזרה שלו הוא נשאר בחדר שלו ולא יצא.
זה די כאב לי.
כי הייתי פעם במקום שלו- הוא מרגיש שזה הכלא שלו עכשיו..וזה לעולם לא דבר כיפי.
"שלום לך" אני אומר למון כשאני נכנס לחדר שלו, סוגר אחרי את הדלת ומתיישב על המיטה שלו.
בדיוק סיימתי שיעור אחרון להיום אז באתי לבקר אותו.
הוא מנפנף אליי בשקט ומתעסק בפלאפון שלו,נראה מוסח דעת.
"המשטרה מצאה אותי בזמן שהלכתי ברחוב.. שמרתי על פרופיל נמוך אבל זיהו אותי" הוא אומר לי בשקט, עונה לי על השאלה ששאלתי אותו מאז שהגיע.
אני מתיישב יותר קרוב אליו, מלטף את שיערו בעצב.
"הם היו גסי רוח אליך? מה עם הנפיחות בפרצוף? כשהגעת נראת רע.. מה קרה?" אני שואל אותו בדאגה והוא מחייך אליי, לוקח את ידי ומושך אותי אליו לחיבוק.
"התגעגעתי אליך" הוא מושך אותי אליו ואני חבק אותו בחזרה, טופח על גבו ונעשה עצוב.
"אתה לא הולך לבכות אפילו לידי?היה לך חודש קשה מון.. אתה לא חייב להיות קשוח כל הזמן" אני אומר לו בקול רגוע, ברכות הכי מירבית שאני מכיר.
"אני לא?" הכול שלו נשבר ואני מרגיש שאני הולך לבכות בעצמי.
"אתה לא, ואתה לא צריך לעבור את זה לבד.
אני פה בשבילך. אז תרגיש בנוח ותפסיק להיות מגניב, זה לא מגניב יותר" אני מתחיל לבכות לפניו, והוא מתיישב, מחבק אותי חזק יותר ופורץ בבכי שקורע לי את הלב.
הוא רועד לגמרי, נסער יותר מאי פעם.
הוא נראה רזה יותר וחלש יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותו והוא נראה מכובה.
המון שהכרתי התקלקל וכאב לי.
"אתה תאום הנפש שלי מון, אתה אח שלי. אני יהיה בשבילך יותר סמיך מדם.. תסמוך עליי, תרגיש חופשי להישען עלי.." אני אומר לו בשקט, בוכה ביחד איתו ביגון.
"ומה איתך?" הוא עדין בוכה, הוא נשמע כאילו הוא מפחד.. הוא נשמע עייף, וזה גורם לי לרצות להיות יותר חזק בשבילו.
"תתפלא אבל אני כבר לא פחדן כמו שהייתי.. התחזקתי בזכותך ואני מרגיש יותר טוב ויותר בטוח עכשיו.
אני חייב לך הרבה מון.. אז תשען עליי.. אני לא אפנה לך את הגב לעולם" אני מנשק את הלחי שלו ומלטף את גבו, מנסה לנחם אותו בכל דרך אפשרית.
אני מרגיש שהיוצרות התהפכו.
פעם הרגשתי כמו האח הקטן והחלשלוש שלו.
ועכשיו אני זה שצריך להחזיק את שנינו ולחזק אותו.
"אני אוהב אותך אחי" מון טופח על גבי, יוצא מהחיבוק ומוחה את דמעותיו באטיות, מושך את האף.
אני עושה את אותו הדבר, רק שהדמעות שלי ממשיך לזלוג.
הוא צוחק מבעד לדעות, מנקה את הלחיים שלי.
"תפסיק להיות תינוק, אני אעבור את זה" הוא מחייך אליי ואני מחייך אליו, מבלגן את ראשו.
"כשתרגיש יותר טוב אני אעדכן אותך בכול מה שקרה.. " אני מחייך אליו.
"תיקח עוד קצת זמן לנוח, אל תחזור ללימודים עדין, אני חושב שלא יזיק לך עוד שבוע של בידוד"אני מחייך אליו והוא מהנהן בהסכמה.
-----------
זהו סופו של המיני מרתון,
מקווה שנהנתן, מצפה לראות את דעתכן🤭
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
