עמדתי מול ראיון כשחשבתי שאני עומד לקבל מכות,
במקום זה, ראיון היה נראה כאילו אין לו מצב רוח למכות.
הוא הביט בי, בחן את פניי ואני עמדתי כאלו בן ידיו, לא יודע מה נסגר איתו.
הוא היה שקט הבוקר, הוא לא פתח בכל מיני אימרות מבדרות או בלבולי מוח.
הוא רק עמד מולי ונראה שלא ידע מה לעשות.
אז עמדתי שם וחיכיתי שיגיד לי להתחפף.
במקום זה, יצא שאני כבר חצי שעה עומד איתו בשקט- אלוהים יודע למה.
זה מעולם לא לקח כל כך הרבה זמן.
המקסימום שקיבלתי בו מכות היה עשר דקות, וגם זה עם דיבורים באמצע.
״אני משוחרר?״ שאלתי בשקט, רוצה ללכת לכיתה.
אבל הוא הניד בראשו.
״למה?״ שאלתי שוב בטון שקט, מבטי מושפל.
לא הבנתי למה אני אמור להישאר איתו בחדר,
מה זה משנה איתי או בלעדי?
״בגלל שאמרתי״ הוא קובע.
אני נאנח.
״תקשיב, יש לי שיעור ללכת אליו, אני לא יכול לעמוד איתך פה סתם״ אני אומר בכנות, מביט סביב ורואה את המסדרות הריק.
המבטים שלנו נפגשים, ונראה שמה שהוא בעיניים שלו שונה-
הוא נראה מבולבל ומתוסכל, הוא נראה עייף והביט בי כאילו יש לי תשובות.
אולי הוא לא מרגיש טוב?
אולי הוא מחכה לשיפור לפני שהוא מחטיף לי?
״ זה כזה קשה לך להיות לידי לכמה רגעים?״ הוא שאל במעט תוקפנות שהפתיעה אותי.
״ זה לא כמה רגעים, זאת כבר חצי שעה.
ומעבר לזה, מה אכפת לך אם אני יכול או לא יכול לסבול את הנוכחות שלך? אתה כל כך רגיש ככה עם כולם?״ אני מחזיר בתוקפנות משלי,
אני יוצא מבין ידיו ומנסה להבין מה נסגר איתו, סורק את פניו.
״יכולת לבקש ממני סליחה,הייתי מרפה מימך מהר יותר...אולי..״ הוא נשמע רציני הפעם, וזה מרתיח לי את הדם.
אני זורק בכוח על פניו את המגבות שהשאירו לי על השולחן הבוקר לפני שפגשתי אותו-
הן מלוכלכות בכול טוב והריח שלהם רעיל והיו בידידיים שלי כל הזמן הזה.
״סליחה על מה? על זה שאני הקורבן לעצבים שלך?״ אני צועק בעצבים, צופה בפניו המופתעות שהופנו לצד לרגע כדי להתחמק מהמגבות- מורמות כלפיי, עיניו ננעצות בי בכעס ואני מסתובב והולך בלי הרשות שלו, מחליט שנמאס לי.
הוא אמור להיות פאקינג בריון.
למה לעזאזל הוא מתנהג כל כך מוזר? ולמה מאז שאני מכיר אותו הוא שואל שאלות מוזרות כאלה?
ולמה דווקא איתי? הרי טומי אמר שהוא לא מדבר לאחרים.
מעצבן אותי לדעת שאיך שהוא, למרות שאני מדחיק- הוא באמת חושב עליי אחרת מאחרים.
ואני לא יודע כמה זה אחר, אבל אני מקווה שזה יעבור לו ושהוא יתקדם ויתן לי מנוחה.
אין לי כוח להיות הליצן שלו יותר.
אני לא מקבל על זה כסף אפילו.
ואני לא מתכוון להמשיך להוציא את האנרגיות שלי עליו.
יש לי עוד את היציאה מפה במרץ ואני אצטרך להתארגן אליה, אין לי זמן לתסביכים הרגשיים שלו.
——————
אני משתדלת להעלות פרקים מכל הסיפורים בבת אחת,
אבל אני לא מבטיחה שזה יקרה תמיד- אני לא בחופש, אני עובדת בשירותי הבריאות לכן זה קצת קשה לי אבל אני אשתדל.
מקווה אני עושה לכן בידוד מעניין.
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
