טומי בדיוק מתיישב לידי עם מגש האוכל שלו בחדר האוכל-
אני מרים אליו מבט ומחייך.
״איך היה בשיעור?״ אני שואל, יודע שהיה לו שיעור אנגלית ספרותית- שזה גם המקצוע האהוב עליו.
״ היה כיף, היה לנו גם בוחן בסוף שיעור ונראה לי שהלך לי טוב״ הוא מחייך בהבעה מרוצה, מתחיל לאכול את האורז שלו מהצלחת.
״איך היה לך בביולוגיה? ניתחתם עוד מה שהוא מוזר?״ הוא שואל אותי בפה מלא.
אני מגחך,
לוקח נייר ומנקה את פיו מהרוטב שמלכלך את שפתיו.
״רק צפרדע,
המורה אמרה שיש לי עתיד מזהיר בניתוחים אם אני חושב ללכת לכיוון״אני מושך בכתפיי, משחק באוכל.
״יאק, קיבלתי פטורים מהשיעורים האלה כי התעלפתי רק מלראות צפרדע על מגש.. אני לא מבין איך אתה מסוגל לפתוח אותה ולנתח״ טומי אומר בגועל, מצטמרר.
אני צוחק לרגע,
״לא אכפת לי״ אני ממלמל, ממשיך לשחק באוכל ולא ממש רעב.
אני נשען אחורה ומוציא את הפלאפון מהכיס שלי, מחטט בוא ומקשיב לטומי המדבר-
אבל זה נמשך בדיוק רגע, לפני שהפלאפון נחטף ממני וראיון מתיישב לידי- רון ומורגן מתיישבים מולנו וטומי משתתק.
״למה אתה לא אוכל?״ ראיון שואל אותי בשלווה, משכל רגליים בנונשלנטיות.
אני לא עונה, מנסה לחטוף ממנו את הפלאפון שלי חזרה.
אבל הוא מגביה את ידו ואני מנסה שוב לזנק ולחטוף אותו.
לוקח לי הרבה זמן להתייאש,
וכשאני מתייאש, אני מבין שאני כמעט יושב על ראיון.
אני מנסה להתרחק, אבל הוא מושיב אותי בחיקו בכוונה ומבקש שאוכל.
״אם לא תאכל, אני לא אתן לך לשבת חזרה על הספה״ הוא מזהיר ואני מביט בו בכעס,
אבל אני יודע שאי אפשר לנצח אותו, אז אני מסתובב ומושך את המגש שלי, אוכל בזעף.
וכשהוא מרוצה, הוא מושיב אותי בחזרה על הספה וצופה בי בחיוך.
אני מחזיר לו מבט זועף, פי מלא באוכל ואני מת לתת לו פצצה לפנים.
״למה אתה לא אוכל ומטיף לי?״ אני גוער, עצבני מההתנהגות הדביקה שלו.
״אכלתי כבר למעלה עם הבנים, יש לנו חדר אוכל משלנו..
אני אקח אותך לשם כשתרצה לבוא איתי״ הוא מסביר בחיוך , מסיט את שיערי מפניי.
״ עכשיו תאכל יפה ואל תדבר, אתה תחנק בסוף״ הוא מבקש ואני מגלגל עיניים, ממשיך לאכול במרמור ושם לב שרון מדבר לטומי- שנראה קצת חסר נוחות.
אני תוהה מה הוא לוחש לו, אבל לא מתערב.
נראה שרון מנסה להיות נחמד.
הוא מחייך ומדבר ברכות.
אבל טומי כמובן, מפחד ממנו מהסיבות הכי לגיטמיות בעולם.
״ להביא לך מה שהוא לשתות? ״ ראיון שואל אותי בטון נמוך, מלטף את גבי וקוטע את מחשבותיי.
אני מביט בו לרגע בבהלה ואז מניד ראש.
״אתה יכול לבקש ממני מה שתרצה, תגיד לי אם תצטרך מה שהוא״ ראיון ממשיך ללטף את גבי, צופה בי אוכל ונצמד אליי עוד במושב.
ואני נשבע שאני רוצה לתת לו סטירה לפרצוף, אבל משום מה, אני לא יכול.
————
אמלה!!! מושלמות!!!
ברור שמגיע לכן עוד פרק!!!
עשרים תגובות וחמישים הצבעות, תודה לכן על התמיכה🙏🏻
YOU ARE READING
The Lion's Den ( Hebrew )
Romanceראיון אוהב את הפה החצוף של הילד החדש בפנימייה שלו- מון. הוא רק לא מבין עד כמה, וצריך לקוות בשבילו שיבין מה הוא מרגיש- כי הזמן שלו אוזל.
