The Lion's Den ( Hebrew )

29

נ.מ של מון:

״ אני יכול לדבר איתך?״ רון מתיישב מולי באופן אקראי בארוחת הבוקר ואני מהנהן בלת ברירה.

״תן את זה לטומי״ הוא מעביר לי שקית מלא באוכל שטומי אוהב ואני מתיישר.

״ מה עשית?״ אני יודע שמה שהוא לא בסדר, טומי שפשף את המרפק איך שהוא ואפילו לא טרח להמציא תרוץ, הוא פשוט מסרב לדבר.

״דיברתי איתו והוא ניסה להתעלם ממני , אז נהייתי מתוסכל והטחתי את הידיים שלי על השולחן שהיה ביננו,
הוא נפל עם הכסא שלו מבהלה וברח....

מה שמביא אותי לעוד בקשה-
יש פתק בפנים, תוודא שיקרא אותו״ רון נראה מתוסכל ועצוב.

אבל למה? איך?

״ממתי יש לך מה שהוא איתו? חשבתי שהוא היה שק החבטות האהוב עליך..״ אני לא מבין מה נסגר איתו.

״ בזמן האחרון התחלתי לראות אותכם ביחד וזה גורם לי להשתגע..
מאז שבאת, הוא נראה שמח, הוא מחייך.. ואני מבין פתאום את המשיכה שתמיד הייתה לי אליו.

אני יודע שאין בינכם כלום אבל...״ אני מגחך, קוטע אותו.

״מי אמר שאין? הוא נשקן טוב״ אני בוחן את הבחור שנראה מזועזע.

״ מון, אני נשבע לך..״ הוא מתקשה להרכיב משפט ואני מתחיל להבין שהוא כנה.

״ תרגע, אני צוחק, אני אשתדל לתווך בינכם רק בגלל שאני יודע כמה בודד הוא הולך ל... זאת אומרת, עד כמה הוא בודד לפעמים, אני אשים עליו עין״ אני כמעט מפיל את עצמי.

״ אבל אל תדפוק את זה, רון, טומי מפחד ממכות, רעשים חזקים ומבדידות.. תשתדל לא לגעת בנקודות האלה והוא יתרגל אליך״ אני נותן לו עצה, יודע שזאת אולי טעות, אבל מקווה שהוא לא יהיה בודד אחרי שאלך..

———————

״היי בייב״ יד גדולה מסרקת את שיערי מפני בזמן שאני מכין שיעורים בכיתה.
אני מוריד את ידו.

״בייב בתחת שלי, באמת נראה לך שאנחנו הולכים להיות מה שהוא?״ אני לא מביט בו כשאני אומר את זה, מדבר בקול מונוטוני ומנסה לא להביט בו.

״מון״ ראיון נאנח, מניח את ידו מתחת לסנטרי ומרים את פניי לשלו.
הוא רכון אליי, וקרוב ללנשק אותי.

אני מנסה להסיט את פני אבל הוא מרסק את שפתיו על שלי ומרים אותי בלי מאמץ על אחד השולחנות.
הוא מנשק את הצוואר שלי, שמסתבר שהוא מקום רגיש ואני נמס.

״שמעתי שאתה הולך לעזוב עוד מעט.. לא עדיף שנהנה לפחות?״ הוא מלקק את המקום בו הוריד שלי בולט ואני נאנח, נאחז בכתפו ואוחז בעורפו.

״ אה..כן.. אבל.. אני..״ אני לא מצליח לחשוב כמו שצריך ופולט וידוי.

שניה אחרי אני שכוב על השולחן עם הידיים מעל לראש- אחת מידיו של ראיון מחזיקה אותן במקום בבטחה.

״רון חשב שפלטת מה שהוא״ הוא נשמע מתוסכל כשהוא עלה מעליי והביט בי בהבעה חמורה.

״ אתה לא הולך לעזוב אותי מון, אתה שלי״ הוא אומר בטון נמוך והחלטתי, ידו נכנסת מתחת לחולצה שלי ואז היישר אל מעל לבוקסר שלי, משפשפת בעדינות תחילה.

״ גם אם תקח לך שנה להבין שאתה שלי, גם אם עשר- אני אגרום לך להפנים את זה״ הוא מנשק אותי בשנית ואני מטומטם מידי בשביל לעכל את מה שקורה, מתמכר לנגיעות ולנשיקות ונמס לו בין הידיים.

———

היי בנות, העלתי פרק ראשון לסיפור חדש שאני עובדת עליו מאוד קשה.
אני אשמח אם לפחות תנסו..
קוראים לו Blue Butterfly והשקעתי בו את הנשמה.. בכנות..
אשמח לראותכן גם שם :)