Destiny- Z.M

פרק 62

אתם מכירים את הנוהל, תפעילו את השיר כשאגיד לכם.
אה ותתעלמו מזה שהשיר של זארה לארסון, היא בן אדם נורא אבל זה שיר מדהים והרגשתי צורך להשתמש בו. בכל מקרה, תהנו :)
-

12.1.2017, היום הגעתי לגיל 24. כולם חגגו לי ושמחו סביבי בזמן שהדבר היחיד שרציתי לעשות היה להעלם. המשאלה שלי כשכיביתי את הנרות הייתה למות, להעלם, לחדול מלהתקיים. לא יכולתי לסבול יותר את החיים שלי-לא חיים שהיו לי, הייתי בודד ומדוכא.
אגב, הייתי עדיין בקשר עם הבנים. הם עדיין היו הלהקה הכי מצליחה בעולם, והם יהיו החברים הכי טובים שלי לנצח. לואי ודוניה עדיין ביחד, דוניה בהיריון בסוף החודש השמיני.
לאחר שהמסיבה שחבריי ארגנו לכבודי הסתיימה, הלכתי לבית השני שלי, הבית שקניתי בלונדון מלפני כמה חודשים כדי להיות קרוב לאמה, או לפחות לקבר שלה. החלפתי לפוטר שחור ולטרנינג שחור, שמתי את הכובע של הפוטר על הראש שלי, נעלתי את דלת הבית והתקדמתי לרכב שלי שחנה בחנייה שלו כמו תמיד. נכנסתי לרכב שלי ולקחתי נשימה עמוקה, בדקתי שיומני מונח במושב לידי ורק אז לחצתי על הגז. השעה הייתה מאוחרת, נסעתי לבית הקברות בו אמה הייתה קבורה. רציתי לקנות לאמה את הפרחים האהובים עליה אבל חנות הפרחים הייתה סגורה, לא רציתי לבוא בידיים ריקות... נכנסתי לבית הקברות, ליבי פעם בחוזקה, היומן היה בידי.
״אמה? את פה? בכל מקרה, אני מצטער שבאתי בידיים ריקות, חנות הפרחים הייתה סגורה...״ הבטתי על הקבר שעליו היה חרוט שמה.
״היה לי היום יום הולדת, כולם חגגו לי, ניסיתי להיות שמח אבל לא הצלחתי. אני צריך אותך, את מקור האושר שלי. אני מצטער, אני יודע שרצית שאני אהיה חזק אבל אני לא מצליח״ קולי רעד.
״אני צריך לראות אותך, אני צריך אותך לצידי. אני לא יכול יותר לסבול את החיים בלעדייך, אם הם בכלל נקראים חיים...״ אמרתי תוך כדי שאספתי כמה לכלוכים שהיו על הקבר שלה וזרקתי אותם לפח.
״הבאתי את היומן שלי. נו, זה שאני כותב בו את כל השירים... אני חושב שאם אני אשב פה ואדבר איתך, אני אצליח לכתוב משהו חדש״ הסברתי ופתחתי את היומן בעמוד חדש.

(תפעילו את השיר)

הוצאתי מכיסי עט, הבטתי על קברה של אמה והתחלתי לכתוב:
‏נהגתי להיות כל כך מאושר אבל בלעדייך כאן אני מרגיש כל כך עצוב
צפיתי בך בעודך עוזבת אבל כנראה שלעולם לא אצליח לתת לך ללכת

היד שלי כתבה מעצמה במהירות מפחידה:
כי פעם היית הכל בשבילי, ניכר שהזמן לא שינה דבר
זה קבור עמוק בתוכי אבל אני מרגיש שיש משהו שכדאי שתדעי
"וואו, לא חשבתי שאני אצליח לחשוב על משהו כל כך מהר... תודה, את ההשראה שלי" דיברתי במהירות, הופתעתי בעצמי מהמהירות שבה היד שלי כתבה.

המשכתי לכתוב:
‏לעולם לא אשכח אותך, תמיד תהיי לצידי
מהיום שהכרתי אותך, ידעתי שאוהב אותך עד יום מותי
ולעולם לא ארצה הרבה מידי
ובליבי תמיד אהיה בטוח
לעולם לא אשכח, ותמיד תהיי לצידי, עד יום מותי
עד יום מותי, עד יום מותי
"אני מתכוון לזה. אני אוהב אותך עד יום מותי, רק המחשבה עליך מאושרת בגן עדן משאירה אותי בחיים" חייכתי חיוך קטן ועצוב. לעזאזל, אגם אני רציתי להיות מאושר אי שם בגן עדן, הרחק הרחק, מעל לעננים. ניערתי את ראשי מהמחשבה הקשה אך המפתה שעברה לי במוח. "לעזאזל, לא. אני לא עושה את זה, אני לא מפר הבטחות" הבטחה זו הבטחה.