Destiny- Z.M

פרק 33

אמרתי למארחת את שמי והיא הובילה אותנו לשולחן די צדדי במסעדה. אמה התיישבה ואני מולה. המלצרית חייכה אלינו, היא הביאה לנו את התפריטים והלכה.
יצא שקצת בהיתי באמה...
״מה?״ אמה צחקקה והסמיקה.
״את יפה״ מלמלתי, לא שמתי לב למילים שיצאו לי מהפה.
״גם אתה לא רע״ היא אמרה בחיוך קטן.
״אני רואה שהצלחת לבחור בגדים בסוף בלי שאני אגיד לך לאן נלך״ גיכחתי.
״שמתי שמלה אבל לא מוגזמת כי בכל זאת, לא ידעתי לאן נלך כי מישהו פה לא רצה לספר לי... ושמתי סניקרס לבנות רגילות כי לא רציתי להגזים ולבוא עם עקבים״ היא פירטה.
״כן, אני רואה. זה יפה״ אמרתי והמשכתי לבהות בה.
״טוב, דיי, זה מביך״ היא קבעה והנהנתי. צחקנו ביחד כמו זוג אידיוטים שמכירים שנים עד שהמלצרית באה.
״רוצים להזמין?״ היא שאלה בחיוך.
״עוד מעט״ אמה חייכה אליה והמלצרית הלכה.
״אז מה אתה מזמין?״ אמה שאלה אותי.
״אני חושב שפסטה שמנת פטריות. מה את מזמינה?״ עניתי.
״כמוך״ היא ענתה בחיוך קטן וקראנו למלצרית.
״מה תרצו להזמין?״ המלצרית שאלה.
״פסטה שמנת פטריות״ ענינו ביחד בלי לשים לב.
״ומה לשתות?״ המלצרית שאלה וצחקקה.
״קולה״ אמרנו שוב ביחד בלי לתאם ופה כבר איבדנו את זה והחנקנו צחקוק.
״בדרך אליכם״ המלצרית חייכה והלכה.
״מה הלך פה הרגע?״ אמה שאלה ונחנקה מהצחוק שהיא אגרה בתוכה.
״טלפתיה?״ שאלתי וצחקקתי.
״כבר מעכשיו?״ היא שאלה והסמיקה.
״כנראה שכן״ עניתי וחייכתי.
״טוב, מה נעשה עד שהאוכל יגיע?״ תהיתי.
״אני אתחיל... זאין, מה השם משפחה שלך?״ אמה שאלה והרימה גבה בצורה מאוד מצחיקה וניסתה להיות רשמית ורצינית.
״מאליק, ושלך?״ עניתי ושאלתי בחזרה.
״וולדורף. אבל לפני שתחשוב, אני לא אחותה הסודית של בלייר וולדורף, לצערי...״ אמה אמרה והוסיפה בעצב אבל מיד אחר כך צחקקה.
״בלייר וולדורף?״ שאלתי.
״אל תגיד שאתה לא מכיר גוסיפ גירל״ אמה אמרה בטון המום.
״תכירי לי״ מלמלתי בחיוך רומז.
״כן! אני אשמח!״ היא התלהבה מההצעה שלי.
״אוקיי, אני אמשיך. בת כמה את?״ אמרתי.
״17 וחצי, עוד מעט 18, בפברואר...״ היא השיבה.
״וואלה? אני אהיה בן 18 בינואר״ אמרתי בצחקוק.
״יא! מה התאריך לידה שלך?״ היא שאלה בחיוך מתוק.
״1.12.1993״ עניתי.
״שלי 6.2.1993, כן, אני יודעת שזה תאריך מכוער״ היא רטנה. צחקקתי והנדתי בראשי, ביטלתי את דבריה והיא בתגובה גלגלה עיניים וצחקה.
״כלבים או חתולים? ואל תגיד גם וגם״ אמה שאלה והזהירה.
״כלבים, בלי לחשוב פעמיים״ עניתי.
״גם אני מתה על כלבים״ היא אמרה.
״את טיפוס של בוקר או לילה?״ הוספתי ושאלתי.
״לילה. שונאת בוקר״ היא ענתה בטון של ׳דאא׳.
״גם אני כמוך״ צחקקתי.
״את גרה עם המשפחה שלך?״ שאלתי כי מאוד סקרן אותי לדעת מי גר עם אמה בבית הענקי אבל לא ענקי מידי הזה.
״לא. אני גרה לבד, לא בקשר איתם״ היא אמרה בקור.
״סיבה מיוחדת או שנשאיר את זה לעוד חודש?״ שאלתי.
״מי אמר שנצא עוד חודש?״ היא גיחכה.
״אאוץ׳״ מלמלתי ונראתי פגוע, אבל לא באמת הייתי פגוע.
״סתם. צוחקים איתך״ אמה אמרה והחזירה את החיוך היפה שלה לפרצוף היפה שלה.
״יש״ הנפתי את ידיי כאות ניצחון.
״מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי שלך?״ היא שאלה ולגמרי העבירה נושא בסטייל אבל העדפתי לא לחפור על הנושא השני, אני אדבר איתה על זה כשיגיע הזמן הנכון.
״בעיקר לישון. גם לשיר, לכתוב, להתאגרף וגם לעשות גרפיטי״ עניתי בכנות.
״אתה מתאגרף?״ היא שאלה ועינייה התרחבו.
״אמ.. כן?״ צחקקתי.
״אני בעיקר אוהבת לישון כמוך, לראות סדרות ולגלוש״ היא אמרה.
״את גולשת?״ שאלתי בהתעניינות.
״כן״ היא ענתה.
״גם אני. אני מת על הים אבל אני לא מחשיב את זה כתחביב מרכזי שלי, אולי מתישהו זה יהפוך לאחד כזה״ מלמלתי.
״רוצה שנגלוש ביחד מתישהו?״ היא שאלה בחיוך.
״בטח״ עניתי וחייכתי בחזרה.
״ולשאלת השאלות- מה התוכניות שלך לסופש?״ שאלתי בקול של מנחה טלויזיה וצחקקתי. אולי נראתי ממש רגוע וקליל מבחוץ אבל מבפנים הייתי כל כך לחוץ.
-
תודה על יותר מ800 קריאות. אני באמת מ-א-ו-ה-ב-ת בכם!!!
אוהבת, אגם💗