Destiny- Z.M

פרק 59

קרן שמש פגעה בי, קמתי בתנועה חדה.
״לעזאזל...״ מלמלתי, מקלל את עצמי.
ניסיתי להבין איפה אני או מה קרה אבל לא ממש הצלחתי... מה עשיתי אתמול בלילה? מה קרה לי?
אני זוכר שהלכתי למועדון עם הבנים ושהלכתי לבר, אני זוכר ששתיתי ומאז אני לא זוכר כלום. רגע, הבנים!
לפני שהצלחתי לחשוב על עוד משהו, בחילה תקפה אותי. זינקתי מהמיטה ופתחתי את הדלת היחידה שראיתי בחדר החשוך. מסתבר שאלו היו שירותים, השירותים שלי. מה לעזאזל? איך הגעתי לחדר שלי?
תוך רגע, הקאתי את כל תכולת קיבתי. הבטחתי לעצמי שלא אשתכר יותר לעולם, אבל לשווא, זה סבל.
״בוקר טוב, איך אתה מרגיש?״ נייל נכנס לחדרי.
״אתה יכול להביא לי כדור?״ שאלתי.
״כן, אני כבר בא. תחכה בסלון״ נייל אמר לי ונעלם. בכבדות רבה התהלכתי עד לסלון והתיישבתי על הספה. כעבור שתי דקות נייל חזר ובידו האחת כדור ובידו השנייה כוס מים. הוא הגיש לי את הכדור ואת כוס המים ובלעתי את הכדור.
״עד כמה הייתי נורא מ1-10?״ היססתי.
״אתה באמת רוצה לדעת?״ נייל התיישב בספה ממולי.
״כן. פשוט תגיד את זה״ לא הייתי בטוח שרציתי לדעת מה הוא יגיד.
״אתה זוכר את הברמנית שהביאה לך שוטים בלי סוף? היא סיממה אותך. כנראה שהיא תכננה לחטוף אותך או לעשות לך משהו יותר גרוע...״ נייל משך בכתפו.
״מה? למה?״ עיקמתי את גבותיי.
״כי אתה זאין מאליק״ נייל צחקק.
״הייתי לגמרי מחוק...״ מלמלתי.
״זה נכון... מה אתה רוצה לאכול לארוחת בוקר?״ נייל שאל אותי.
״רגע, איך הצלחתם לקחת אותי ואיפה שאר הבנים?״ ניסיתי להתחמק.
״פשוט הייתי בזמן המתאים ובמקום המתאים... ושאר הבנים גם חזרו שיכורים מהתחת, הייתי צריך לגרור כל אחד מכם בתורו. זה היה סיוט, אני לא הולך להיות יותר המשגיח לעולם!״ נייל קרא.
״אז מה אמרת שאתה רוצה לאכול?״ נייל שאל שוב לפני שהספקתי לחשוב על עוד העברת נושא.
״אני לא רעב״ עניתי.
״מתי הייתה הפעם האחרונה שאכלת?״ הוא שילב את ידיו וחיכה לתשובה.
״אתמול״ שיקרתי. לא אכלתי אתמול וגם בקושי אכלתי שלשום.
״אז קדימה, אתה צריך לאכול״ נייל מחא כפיים והקים אותי מהספה. לעזאזל, חשבתי שאני אצליח להתחמק...
״אני באמת לא רעב״ שישחרר אותי בבקשה.
״אז תאכל קצת. אני מכין פנקייקים״ נייל אמר לי והרגשתי צביטה בלב. כל דבר קטן הזכיר לי את אמה, אפילו פנקייקים. אהבתי רק את הפנקייקים שלה, היא הייתה מכינה אותם בצורה המושלמת. כשנייל אמר שהוא מכין פנקייקים, נזכרתי באמה. ובכנות, זה כאב לי.
נייל סיים להכין את הפנקייקים בזמן שבהיתי בטלויזיה הכבויה. הוא קרא לי לאכול ואכלתי רק ביס אחד כדי שהוא לא ידאג לי. הבנים גם הצטרפו אלינו, הם נראו הרבה פחות גרוע ממני.
״לאן זה?״ הארי שאל אותי לאחר שקלט שהתרחקתי מהשולחן.
״סתם, להתקלח... אני אצא לסיבוב אחר כך, אל תחפשו אותי״ גירדתי בעורפי והתקדמתי לעבר חדרי. נכנסתי למקלחת וכיוונתי את המים לטמפרטורה האהובה עליי. לפני שנכנסתי להתקלח, הסתכלתי על עצמי במראה, לא אהבתי את ההשתקפות שלי. עורי היה חיוור, עיניי היו אדומות והייתי נראה רזה מתמיד. נראתי מת, נראתי חצי בן אדם. מה עשיתי לעצמי?