Destiny- Z.M

פרק 42

עברו מספר חודשים, אני והבנים הגענו לגמר.
לואי ודוניה ביחד, הלוזר הזה בסוף הציע לה לצאת וכמובן שהיא נענתה בחיוב. אני מאושר בשבילם.
לשאר הבנים אין עדיין חברות אבל הם לגמרי בסדר עם זה, הם נהנים ומנצלים את חיי הרווקות כראוי.
אתם בטח רוצים לדעת מה איתי ועם אמה, נכון? אנחנו ביחד, אנחנו עדיין ביחד. אנחנו מאושרים, מאוהבים ואני לא רואה את עצמי בלעדיה אי פעם.
אמה הכירה את המשפחה שלי, בשניה הראשונה הם התאהבו בה.
מחר היום הגדול, מחר הגמר. אנחנו מתרגשים, חוששים אבל בעיקר מודים על כך שהגענו לשלב הכי מתקדם בתחרות הזו.
׳מחר זה קורה׳ אמה שלחה לי.
׳אני עדיין לא מאמין שהגענו לשלב הזה׳ שלחתי בחזרה.
׳אתם תזכו בטוח׳ היא שלחה.
׳אני מקווה. לילה טוב, אמה❤️׳ שלחתי.
״לילה טוב זאיזאי❤️׳ היא שלחה בחזרה.
אגב, שכחתי לספר לכם שאנחנו כבר משתמשים בלבבות אדומים, לבבות שמראים אהבה אמיתית. אמה היא אהבת חיי. ובכנות? אני לא רואה את עצמי בלי הילדה הזאת.
נכנסתי מתחת לפוך ועצמתי עיניים בחוזקה, הכרחתי את עצמי לישון כדי לשרוד את היום הגדול.
אבל הגוף שלי סירב, התנגד לרצונותיי, הוא לא רצה לישון. הבטן שלי התהפכה, ממש כאילו פרפרים עפו בתוכה ללא הרף.
החלטתי להכין לי תה, אמרו שזה עוזר לשינה.
ירדתי למטבח, הכנתי לי תה והחלטתי לראות טלויזיה בסלון עד שאני ארדם, ובמקרה הכי גרוע אני ארדם על הספה.
העברתי ערוצים עד שמצאתי משהו שאהבתי, את הסדרה האהובה על אמה שלגמרי התחבבה גם עליי, גוסיפ גירל. הסדרה הזו באמת גאונית.
למזלי, שידרו פרק די ישן, מהעונה הראשונה אם אני לא טועה. למה ׳למזלי׳? כי הבטחתי לאמה שאני לא אראה אף פרק בלעדיה, היא קשה בקטעים האלה.
״יו נואו יו לאב מי... אקס או אקס או גוסיפ גירל״ דיקלמתי את הפתיח וצחקקתי. הייתי אנרגטי.
התיישבתי בנוחות על הספה ולגמתי מהתה שהכנתי לפני כמה דקות, מבטי היה ממוקד על הטלויזיה.
ראיתי יותר מחצי פרק, עיניי איימו להסגר ונתתי להם את רשותי לעשות זאת. שקעתי בשינה עמוקה, שינה שהייתי זקוק לה.
קרני שמש העירו אותי. התמחתי מעט, עשיתי את כל ארגוני הבוקר ואת כל ההכנות הדרושו, יצאתי מהבית ליום ארוך במיוחד שאין לדעת מה יקרה בסופו. כל כך התרגשתי.
היום עבר מהר כל כך, עכשיו מכריזים על המנצח וכולנו מחזיקים אצבעות.
״והמנצח הוא... מאט!״ המנחה קרא.
קונפטי יצא מהתקרה, היינו שבורים אבל מאט היה מאושר אז היינו צריכים לברך אותו.
״מזל טוב, חבר״ חיבקנו אותו. היינו שמחים בשבילו אבל עצובים שלא זכינו. אבל זה בסדר, ידענו שזה לא הסוף של וואן דיירקשן, אלא רק ההתחלה.
״אז חברים, עכשיו נסתכל למסך ונראה את כל מה שעברתם באקס פקטור כלהקה- וואן דיירקשן״ המנחה אמר לנו והסתכלנו אל המסך. הסרטון ריגש אותי, הרגשתי שאני מתרסק. ראינו כל רגע שלנו שעברנו, כל חיבוק, כל רגע אושר. אני לא מאמין שזה נגמר.
״זאין, מה הולך לקרות לוואן דיירקשן עכשיו?״ המנחה פנה אליי כשהסרטון נגמר.
״אנחנו בוודאות נשאר ביחד, זו לא המילה האחרונה של וואן דיירקשן!״ הכרזתי באושר, ניסיתי לשלוט על עצמי והתפללתי שהקול שלי לא יבגוד בי.
ירדנו מהבמה, אף אחד לא אמר מילה.
״אני אוהבת אותך, הייתם גדולים״ אמה צצה מאיפשהו ואמרה.
״זאין, אתה באמת התכוונת לזה? נכון?״ ליאם שאל בלחש.
״אני חושב...״ מלמלתי ואמה חיבקה אותי.
״אויש, נו, תעשו לי טובה. ברור שתשארו ביחד ותכבשו את העולם! אני מוכנה להתערב איתכם אפילו״ אמה אמרה בחיוך מעודד והצליחה להוציא כמה חיוכים קטנים מהבנים.
״אז ביחד?״ נייל שאל.
״עד הסוף״ הארי ענה לו.
״חיבוק קבוצתי?״ לואי שאל בחיוך.
קפצנו אחד על השני לחיבוק קבוצתי ואמה במרכזו.
״היי היי, אני לא מצליחה לנשום! וחוץ מזה, אני לא חלק מהקבוצה, אני שרה כמו קרפדה בצירים״ אמה גיחכה מתחת לחיבוק המוחץ.
״את תמיד תהיי חלק מהקבוצה שלנו״ נייל אמר לה.
״לואי!״ דוניה צצה מאיפשהו, צרחה וחיבקה את לואי.
״היי, גם אח שלך פה״ רמזתי בגיחוך.
״בואו בנים, הם ברגע אינטימי!״ אמה צחקקה ומשכה אותנו לצד.
״אנחנו רק מתנשקים״ דוניה הקניטה.
״כאילו שאת וזאין לא התנשקתם מול אנשים״ לואי הוסיף.
״אמממ״ אני ואמה החלפנו מבטים. אני זוכר בבירור את הנשיקה הראשונה שלנו שבמקרה הייתה מול אנשים, ולא מעט מהם.
״בכל מקרה, לא נפריע לכם״ אמה מלמלה במהירות והוציאה אותנו משם.
״אי אפשר לצאת מהיציאה הראשית כי יש שם פאפרצי״ נייל תכנן בריחה.
״ואי אפשר סתם לברוח כי סיימון יהרוג אותנו״ ליאם הוסיף.
״אבל סיימתם את התוכנית... אתם כבר לא תחת חסותו, נכון?״ אמה תהתה.
״האמת ש...כן?״ עניתי בשאלה.
״טוב, בואו נתחפף מהיציאה האחורית״ נייל זירז אותנו והתגנבנו מהיציאה האחורית בלי שאף אחד ישים לב אלינו.
״ברור לכם שהחיים שלנו ישתנו לגמרי מעכשיו, נכון?״ ליאם הודיע בזמן שנכנסנו לרכב שלו.
״אתם תעברו את זה״ אמה חייכה.
״לא אמה, לא ׳אתם׳ תעברו את זה, גם את חלק מזה״ נייל זרק לאוויר.
-
סליחה שהפרק גרוע. אני במחסום כתיבה ועבדתי עליו יותר מארבעה ימים