Destiny- Z.M

פרק 16

״לא!״ לואי מחא את דבריי בצעקה.
כולנו נשמנו לרווחה.
״זאת אומרת... אני חושב שלא, אני לא יודע...״ הוא אמר בהיסוס.
״אל תגיד לי שאתה מתחיל להתאהב באחותו של זאין״ נייל אמר בהיסוס לאחר שקלט ששלחתי מבטים זועמים ללואי.
״אני חושב שאני מתחיל להתאהב בה״ לואי אמר וגירד בעורפו.
חייכתי חיוך קטן, נרגעתי פתאום.
״לא יצאו לך להבות מהעיניים לפני רגע?״ הארי שאל וגיחך.
״אני סומך עליך לואי״ אמרתי בחיוך.
לואי נשם לרווחה.
״אבל אם תפגע בה, זה לא יהיה טוב״ אמרתי וחזרתי להביט בו במבט המאיים שלי.
״אני מבטיח לך שזה לא יקרה, לעולם״ לואי אמר בקול לחוץ.
״סומך עליך״ אמרתי וחייכתי, מצבי הרוח שלי משתנים מהר מידי.
״למה דוניה עדיין לא פה?״ ליאם שאל.
״כמה זמן עבר מאז שדיברת איתה?״ הארי שאל אותי.
״אממ... כמעט שעה״ אמרתי בלחץ.
״אתם חושבים שהיא בסדר?״ לואי שאל והחוויר.
״אני פה!״ שמענו קול נשי אומר ואת דלת ביתי נפתחת.
״דוני!״ צרחתי ורצתי לחבק אותה.
״איפה היית? מה קרה? את בסדר?״ תקפתי בשאלות.
״אתה חונק אותי״ היא אמרה חנוקה מהחיבוק ושחררתי אותה מעט.
״אני מקשיב״ אמרתי חסר סבלנות.
״אני יכולה לדבר איתך לבד?״ היא שאלה בלחש והסתכלה לכיוון הבנים.
״כן, בטח״ אמרתי לה ולקחתי אותה לחדרי.
״תרגישו בבית״ אמרתי לבנים תוך כדי הליכה.
״אני מקשיב״ אמרתי לה שוב כשהתיישבנו על המיטה שלי.
״יכול להיות שקצת הסתבכתי עם האנשים הלא נכונים...״ היא מלמלה.
״מה זה אומר?״ שאלתי בהיסוס.
״אל תדאג, לא עשיתי כלום! פשוט יש אנשים שחושבים שמגיע להם הכל... הם חטפו אותי בשבוע שעבר כשהייתי שיכורה מהתחת, הם עשו לי דברים... אתה יודע... ואיימו עליי לא לספר. אני מפחדת״ דוניה אמרה בקול רועד וים של דמעות איים לפרוץ מעיניה האדומות.
״אבל למה? למה דווקא את?״ שאלתי בחשש וחיבקתי אותה חיבוק גדול, חיבוק אוהב ותומך.
״אני חושבת שהם מצאו בי חוליה חלשה״ היא אמרה וצחקקה צחוק מר, שום נימה חיובית או מבודרת לא הופיעה בצחוק שלה.
״אני שומר עליך, בסדר? אף אחד לא יתקרב אליך כשאני פה״ ניסיתי להרגיע אותה למרות שמבפנים פחדתי כל כך.
״אתה תספר לבנים, נכון?״ דוניה שאלה לפתע בהיסוס.
״רק אם את רוצה״ אמרתי לה וחייכתי חיוך קטן.
״הם טובים? אתה סומך עליהם?״ היא תחקרה.
״כן״ זה רק מה שיכולתי להוציא מהפה שלי.
״אז לך על זה״ היא הנהנה לעצמה ואמרה בשקט.
״אנחנו נשמור עליך, כולנו״ ניסיתי לעודד אותה.
״אני יודעת, תודה אח קטן״ היא אמרה וצחקקה.
״קטן רק בשנה! אבל גדול בנפשי😎✌🏻״ אמרתי בקול מצחיק והיא צחקה. (הרגשתי צורך להוסיף את האימוג׳ים ביי)
״מרגישה יותר טוב?״ שאלתי ומחצתי את פניה.
״הרבה יותר טוב״ היא אמרה וחיבקה אותי.
״את רוצה לספר לבנים או שאני אספר להם?״ שאלתי בהיסוס.
״אני אספר להם... אם זה בסדר מצידך״ היא אמרה והנהנתי.
אני כל כך גאה בה, היא בן אדם כל כך חזק.
״בנים!״ צעקתי ותוך רגעים ספורים הם היו מחוץ לחדרי.
פתחתי להם את הדלת והם התיישבו על מיטתי.
לואי בא לשבת צמוד לדוניה אך היא נרתעה מעט, היא ישבה צמוד אליי, אני חושב שלואי קצת נעלב.
״אז?״ הארי שאל בחוסר טאקט שאופייני לו.