Destiny- Z.M

פרק 17

היא סיפרה להם בדיוק את מה שהיא סיפרה לי.
הם נראו מודאגים, ובצדק, אך לאחר מספר רגעים מבטם השתנה למבט תומך ומכיל.
״אני יכול?״ לואי התקרב לדוניה וסימן לה שהוא רוצה לחבק אותה.
״כ..כן, אני חושבת..״ היא מלמלה והסמיקה.
הוא חיבק אותה חיבוק חזק, חיבוק אוהב ומגן.
אני סומך עליו, הוא הטיפוס המושלם בשביל דוני שלי.
״אמה ענתה לך?״ הארי שאל לפתע בחוסר טאקט המאפיין אותו. כבר ציינתי כמה שהוא חסר טאקט?
האדמתי ונחנקתי.
״אמה, אה?״ דוניה אמרה לי וחייכה חיוך מטריד.
״דוניה זה מפחיד אותי״ אמרתי וכיסיתי את עיניי בידיי.
״אני מקשיבה״ היא אמרה לי ושלחה מבטים רצחניים לעברי.
״תפסיקי להסתכל עליי ככה! אם מבט היה הורג, אני בטוח שהייתי מת ממזמן״ אמרתי בחשש וכולם צחקו.
״אתה מספר לה או שאני אספר?״ ליאם אמר חסר סבלנות.
״כולכם יודעים על זה ורק אני לא? ציפיתי ממך ליותר, אח קטן!״ דוניה אמרה בפליאה מזוייפת.
שלחתי לה מבטים זועמים ומאיימים.
״עכשיו זה החלק שתריבו מכות? אם כן אז תחכו, אני הולך להביא אוכל ובא״ נייל הודיע ובא לצאת מהחדר שלי לכיוון המטבח.
״רגע, נייל!״ לואי עצר אותו.
״כן? מה יותר חשוב מהאוכל שלי?״ נייל אמר בחוסר סבלנות.
״תביא גזר״ לואי אמר.
נייל הרים לו אצבע משולשת ויצא מהחדר.
״אז מי זאת אמה ולמה אח שלי אדום?״ דוניה שאלה בחשד וצחקה.
״תפסיקו להביך את הילד״ ליאם אמר ומחץ אותי.
לספר לה על החלומות או לא? זה יהיה מביך? אני מספיק קרוב אליה כדי לספר לה על האהבה של החיים שלי, או שלא?