Destiny- Z.M

פרק 5

התלבטתי אם לספר להם, אני חושב שהם הסתכלו עליי מוזר בגלל שפשוט בהיתי במדורה, לא זזתי ואפילו לא נשמתי.
כולם סיפרו את הסיפורים שלהם והאמת שהופתעתי, אף אחד לא נולד עם כפית של כסף בפה, זה גרם לי להרגיש שייך.
החלטתי לספר להם, אני מרגיש שנבלה הרבה שנים ביחד והם צריכים לדעת הכל עליי.
״הכל בסדר, זאין? תורך״ נייל אמר לי והנהנתי.
״לאבא שלי קוראים יאסר, הוא חצי פקיסטני וחצי בריטי. לאמא שלי קוראים טרישה והיא בריטית, היא חשובה לי יותר מהחיים שלי. יש לי 3 אחיות; דוניה שגדולה ממני בשנה, וואליה שקטנה ממני ב5 שנים וסאפה שקטנה ממני בכמעט 10 שנים. הילדות שלי לא הייתה כמו הילדות האידיאלית לילד״ אמרתי ונשמתי בכבדות.
״במשך כל הילדות שלי התעללו בי בגלל שאני מוסלמי, למרות שאני לא 100% מוסלמי ואני בכלל לא מחשיב את עצמי כאחד כזה״ אמרתי בקול רועד והארי טפח לי על הגב.
״עד אותו היום שבו הלכתי ללמוד אגרוף, הרגשתי חזק פתאום״ אמרתי וחיוך קטן עלה על פניי.
״גם אני מתאגרף, כמעט מאותה הסיבה שאתה מתאגרף״ ליאם אמר וחייכתי, הופתעתי שהם מצליחים להזדהות איתי באיזשהו מובן ומקבלים אותי עם כל הדברים שעברתי.
״ואז נרשמתי לאקס פקטור ב2009 אבל פחדתי ללכת, כאילו משהו עצר אותי״ המשכתי.
״זה הגורל״ לואי אמר וכולם הנהנו.
״אני אמנם רק בן 17 אבל בחיים לא אהבתי, בחיים לא הייתה לי מישהי ובחיים לא התנשקתי״ אמרתי מובך.
״הכל טוב, תמשיך״ נייל אמר וחייך, היה אפשר לראות עליו שהוא מרותק לסיפור חיי, זה גרם לי לגחך.
״ב2010 החלטתי להרשם שוב לאקס פקטור והפעם ללכת, הרגשתי שאני חייב לעשות את זה בגלל שפחדתי ללכת שנה שעברה... אתם יודעים כבר את ההמשך״ המשכתי וכחכחתי בגרוני.
״וואו״ הארי אמר וחיבק אותי, תוך כמה רגעים כולם חיבקו אותי ולראשונה בחיי הרגשתי אחד מהם, אחד ממשהו, אחד מקבוצה כלשהית. הרגשתי שייך, נאהב. הרגשתי שאני סופסוף יכול להיות כמו שאני, עם כל המגבלות שלי, עם העבר החרא שלי, עם ה״אני״ האמיתי שלי. שסוף סוף מצאתי את ארבעת החברים הכי טובים שלי שבחיים לא היו לי. הרגשתי טוב, האם מצאתי שלווה?