Destiny- Z.M

פרק 28

קיבלתי מכה מאוד חזקה לפרצוף, אני חושב שזה היה מחבת. וגם קיבלתי מכת קור פתאומית והייתי רטוב, אני בטוח שאלה היו מים. החלקתי, זה כאב.
ניסיתי לפתוח את העיניים או לנסות להקשיב מי עשה לי את זה אבל אז נסגרו לי האוזניים והעיניים בבת אחת- שמעתי צרחה שצרמה לי באוזניים ואוטומטית גרמה לעיניים שלי להסגר.
הצרחה הסתיימה ואז נשמע צחוק קולני מאוד של ילדה קטנה. וואליה?!
פתחתי עין אחת כדי לוודא שאני צודק ואכן, צדקתי. וואליה עמדה לידי, עם מחבת בידה וכוס מים ריקה, חיוורת מאימה אבל גם צוחקת בקולניות כאילו החיים שלה תלויים בזה. ילדה בת 11 ניצחה אותי.
ניסיתי להתרומם אבל לא הצלחתי, הגב שלי בגד בי.
״קצת עזרה פה?״ שאלתי ברוגז.
היא עזרה לי לקום בקושי רב, תוך כדי שהיא כמעט בוכה מצחוק.
״משהו מצחיק?״ שאלתי שוב ברוגז.
״א..אתה רטוב! ו..ואתה נפלת אחורה!״ וואליה צרחה ונחנקה מצחוק.
״תגידי לי משהו שאני לא יודע...״ מלמלתי וצחקקתי מהמראה שלה דומעת ונחנקת מרוב צחוק.
״הכל טוב פה?״ דוניה ירדה מהחדר שלה ושאלה בקול ישנוני.
״תשאלי את הגברת הקטנה״ הקנטתי והורדתי ממני את החולצה הרטובה.
״וואוווווו מה אתה עושה?״ דוניה שאלה בפליאה ולפתע נראתה ממש עירנית.
״מוריד את החולצה...(?)״ עניתי בשאלה.
״כן אבל... תגיד זאין, אתה בטוח שאתה אח שלי?״ דוניה שאלה וקרצה.
״תלכי ממני, מטרידנית״ אמרתי בקול פאקצי וברחתי לפני שהיא תחליט להטריד אותי או משהו שקרוב לזה.
וואליה צחקה כל כך חז שאין לי מושג איך היא עדיין לא העירה את אמא או את סאפה.
אתם בטח תוהים למה לא אמרתי ״העירה את אבא״. טוב, זה בגלל שהוא לא נמצא בבית המון זמן. יש לו המון נסיעות עסקים והוא רוב הזמן מחוץ לבית.
״איפה אמא?״ שאלתי בקול רם כשעברתי ליד החדר של ההורים שלי ואמא שלי לא הייתה שם.
״אה, שכחתי להגיד לך? היא נסעה להביא את אבא משדה התעופה, הוא יהיה בבית כבר בבוקר!״ דוניה אמרה לי בקול רם ובהתלהבות.
שמחתי, לא ראיתי את אבא שלי יותר מחודש, אני צריך מידי פעם לדבר איתו, קשה לחיות עם 4 בנות ושאני הבן היחיד 80% מהזמן.
״מצויין, אני במקלחת״ צעקתי כדי שדוניה תשמע.
הוצאתי מגבת והלכתי למקלחת.
נכנסתי למקלחת, נתתי למים לשטוף את כל הדאגות שלי.
החלטתי לא למשוך את הזמן, הייתי מאוד עייף והאמת שהיה בי חלק שרצה רק לישון כדי לחלום על אמה שוב.
נכנסתי למיטה, התכסתי ועצמתי עיניים, מתתי מעייפות אבל לא הצלחתי להרדם. מה לעזאזל לא בסדר איתי?
-
מה אתם חושבים על הסיפור עד עכשיו?
אוהבת, אגם💗