Destiny- Z.M

פרק 10

נכנסו מהר לחדר החזרות, הגענו בדיוק ב9:00.
הבנים הסתכלו עלינו במבט לא מבין, ליאם נראה מובך כי נכנסו לחדר וכולם הסתכלו עלינו, אני חייכתי את החיוך הכי גדול והכי אמיתי שלי.
״קרה משהו שאתה כל כך מאושר ב9:00 בבוקר? אה, זאין?״ נייל שאל אותי ועיקם גבה.
הנהנתי והגדלתי את החיוך שלי אפילו יותר, אני חושב שהחיוך שלי הגיע עד לאוזניים שלי, זה הגיוני בכלל?
״רוצה לספר לנו כדי שגם אנחנו נהיה מאושרים ב9:00 בבוקר?״ לואי שאל בגיחוך.
״למה לא?״ אמרתי בשמחה וסיפרתי להם על החלום.
״אני חושב שלא סתם היא באה לך בחלום״ ליאם אמר וכולם הנהנו.
״זה הגורל. אני בטוח שתפגוש אותה מתישהו וכל מה שקורה בחלומות שלך איתה יתגשם״ הארי קבע.
״אני מת לפגוש אותה, זה מוזר?״ אמרתי במבוכה.
״זה טבעי, זאין, טבעי שאתה רוצה לפגוש את אהבת חייך״ לואי אמר וטפח לי בגב.
הסמקתי כשהוא אמר שאמה היא אהבת חיי... איך אני יכול להתאהב במישהי שעדיין לא פגשתי? מתי אני אפגוש אותה? מתי כל מה שקרה בחלומות שלי איתה יקרה במציאות? זה הגורל? מיליון שאלות הטרידו את מוחי והוציאו אותי מהשקט הנפשי הטבעי שלי.
״קדימה, חברים, לעבודה״ ליאם הורה וכולנו צייתו לו.
לאחר כמה שעות, סיימנו את החזרה, כל אחד התפזר לביתו.
לא רציתי להטריד את אמא שלי אז ליאם הסיע אותי הביתה.
״רוצה ללכת לאימון אגרוף ביחד מתישהו?״ ליאם שאל ושבר את השקט.
״אתה באמת זכרת את זה?״ צחקקתי, הוא הנהן.
״אני אשמח, נדבר על זה מתישהו״ אמרתי בחיוך.
ליאם חייך והמשיך לנסוע.
״הנה, זה פה. תודה, ליאם״ הודתי לליאם כשהגענו לביתי.
״נדבר״ הוא אמר ויצאתי מהרכב שלו. התקדמתי לכיוון דלת הבית שלי וחיפשתי את המפתח בכיס שלי, זה לקח יותר זמן משחשבתי.
״בינגו״ מלמלתי לעצמי והוצאתי את המפתח מהכיס שלי.
״מישהו בבית?״ שאלתי כשנכנסתי לבית שלי.
אף אחד לא ענה לי אז הנחתי שאני לבד בבית, עליתי לחדרי.
החלטתי לקחת תנומה קטנה בתקווה לחלום שוב על אמה, שהיא תיתן לי רמז כלשהו, תשובה לשאלות שלי.