Destiny- Z.M

פרק 43

״את חברה של זאין, את גם חלק מזה״ ליאם הסביר.
״הו כן, נעבור את זה ביחד!״ היא אישרה בחיוך. הרגשתי ממש כאילו אבן ירדה לי מהלב.
״בואו נעוף מפה״ זירזתי וליאם התחיל לנסוע.
-
הגיע הבוקר, פתחתי אותו עם שיחה נכנסת.
״מי זה יכול להיות על הבוקר?״ מלמלתי לעצמי בעייפות.
״זה סיימון, תגיעו למשרד שלי״ הקול השני אמר במהירות וניתק. מוזר, למה הוא רוצה שנגיע למשרד שלו?
גררתי את עצמי מהמיטה בעצבים והתחלתי להתארגן.
לבשתי חולצה עבה ושחורה, מכנסיים כהים ונעלתי נעליים שחורות ורנדומליות לגמרי.
כשסיימתי להתארגן, לקחתי מעיל עור שחור וגדול ושמתי אותו עליי. נראתי די... קודר?
׳אמא, יש לנו פגישה עם סיימון׳ סימסתי לאמא שלי לפני שנעלתי את הדלת והתקדמתי לתחנת האוטובוס הקרובה לביתי.
שמתי על עצמי את הכובע של המעיל וחיכיתי לאוטובוס שיגיע.
האוטובוס הגיע, נכנסתי לתוכו, שילמתי כמה שנדרש והתיישבתי במקום בפינה. האוטובוס היה די ריק, האמת שהתפלאתי.
היה לי משעמם אז החלטתי להתקשר לבנים בשיחת ועידה.
״בוקר״ בירכתי.
״אני חושב ששמו לי משהו במשקה״ נייל מלמל, ליאם צחק כתגובה.
״אז על מה אתם חושבים שסיימון רוצה לדבר איתנו?״ הארי תהה.
״אין לי מושג, אני אופטימי״ מלמלתי.
״איפה אתה בכלל? אתה צריך טרמפ?״ לואי שאל.
״באוטובוס. ואגב, אחותי בבית?״ גיחכתי.
״היא בבית״ לואי ענה.
״מצויין״ גיחכתי.
״טוב, תפסיק לגחך, זה מוזר״ נייל אמר בקול צרוד.
״טוב, אתם לא מעניינים... יש לי פה עוד חצי שעה באוטובוס, אני מתקשר להעיר את אמה״ קבעתי.
״תהנו״ ליאם מלמל.
״ותשכירו חדר!״ לואי קרא.
״לואי!!!״ הארי צחקק.
״ביי בנים״ גלגלתי לעצמי עיניים וניתקתי.
חייגתי לאמה וחיכיתי שהיא תענה.
״בוקר טוב בייב, הערתי אותך?״ שאלתי בלחש.
״לא, מה פתאום. אבל למה אתה ער?״ אמה מלמלה בקול של בוקר. צחקקתי.
״סיימון קרא לנו לשיחה״ עניתי.
״עכשיו הכל ברור... ואיך אתה הולך לשם?״ אמה גיחכה ושאלה. הילדה הזאת היא הכל בשבילי.
״אני באוטובוס״ עניתי בחיוך למרות שהיא לא יכלה לראות אותו.
״תוציא כבר רישיון״ היא רטנה.
״אני מבטיח״ גיחכתי.
״אז מה התוכניות שלך לאחרי הפגישה עם סיימון?״ היא התעניינה.
״האמת שאין לי כלום מה לעשות... רוצה שנעשה משהו?״ שאלתי.
״אין לי בעיה... על מה חשבת?״ אמה שאלה וכחכחה בגרונה. היא לגמרי לא התעוררה אבל אני מאוד מעריך את המאמץ שלה.
״רוצה לנצל את החורף?״ שאלתי בתחמנות. חשבתי לקחת אותה לשלג, זה נחמד, נכון?
״אני מקשיבה״ היא השיבה באותו קול.
״אני ואת, היום, שלג. תהיי מוכנה״ קבעתי.
״ש! אני אוהבת שלג!״ אמה אמרה בהתלהבות.
״ואני אוהב אותך״ מלמלתי.
״גם אני אוהבת אותך״ אמה החזירה וחיוך עלה על פניי.
״סליחה, אתה לא זאין מאליק במקרה?״ קול נשי אמר ומישהו טפח על כתפי. אוטומטית הסתובבתי למשמע שמי. האוטובוס היה מפוצץ, מתי זה הספיק לקרות?
מי שטפחה לי על הכתף הייתה בחורה בשנות ה20 לחייה, היא החווירה. לידה עמדו עוד בנות שנראו בגילה וכולן הסתכלו עליי.
״בייב, קרה משהו?״ אמה שאלה בדאגה.
״לא, הכל בסדר... תהיי מוכנה היום בשלוש. ביי בייב״ מלמלתי לפלאפון ולא ניתקתי את מבטי מהבחורה החיוורת, פחדתי שהיא תתעלף או משהו.
״ביי זאיזאי״ אמה אמרה וניתקה. רק אז הורדתי את הפלאפון מאוזני.
״כן, אני זאין מאליק״ עניתי לה וחייכתי חיוך קטן.
״אני חושבת שאני עומדת להתעלף״ החיוורת אמרה לחברותיה.
״היי היי, הכל בסדר פה?״ שאלתי וקמתי מהמושב שלי.
״כ..כן, פשוט אדיסון ה...היא אוהבת אותך״ בחורה ג׳ינג׳ית גמגמה והתחילה להחוויר.
״קודם כל, אף אחת פה לא מתעלפת. בואו, תשבו פה״ אמרתי ופיניתי את המושב שלי.
הן זזו כמו רובוטיות ובלחש התיישבו במושב שלי.
״דבר שני, מה אני יכול לעשות בשבילכן?״ שאלתי בחיוך קטן.
״אתה לא הולוגרמה או משהו?״ אחת הבנות שאלה בגיחוך. מבטים זועמים הופנו לעברה.
״אני אנושי לגמרי״ גיחכתי.
״אני לא מאמינה שאני באמת פוגשת אותך ושאתה פינית את המושב שלך בשבילי!״ מישהי עם שיער שחור, שמסתבר ששמה אדיסון, אמרה.
״אני שמח שיצא לנו להיפגש״ הגדלתי את החיוך שלי, אני באמת שמח לפגוש את המעריכים שלי. אפילו אם אני במצב הכי גרוע, הם יצליחו איכשהו להעלות לי חיוך על הפנים.
״אתה גם נחמד מעבר להכל״ הג׳ינג׳ית צחקקה.
״והוא גם ממש חתיך״ אחת הבנות לחשה לאדיסון בקול די חזק, שמעתי את מה שהיא אמרה. אדיסון נתנה לה אגרוף קטן, זה הצחיק אותי.
״תודה״ צחקקתי.
״מה שלום אמה?״ הג׳ינג׳ית שאלה.
״אז כולם מעודכנים...״ גיחכתי לעצמי.
״היא בסדר, אנחנו בסדר״ הוספתי בחיוך.
״ואתה דיברת איתה עכשיו, נכון?״ אדיסון שאלה והנהנתי.
״אומייגד אני עומדת למות״ היא הצהירה.
״את אוהבת את אמה?״ גיחכתי.
״אוהבת? אני מתה עליה! היא כל כך מתוקה ויפה, רואים שטוב לכם ביחד ואתם אוהבים אחד את השניה״ אדיסון ענתה בחיוך.
״אני אמסור לה״ חייכתי.
״אני עדיין לא מאמינה שאתה אמיתי״ הג׳ינג׳ית שילבה את ידיה והביטה בי.
״תאמיני לי, אני לא הולוגרמה״ גיחכתי.
״הוא באמת אמיתי!״ הג׳ינג׳ית צרחה צרחה חרישית לאחר שנגעה לי בשיער.
״ופאק. מה זה השיער הזה?״ היא שאלה בחלומיות.
״סול, תרגיעי״ אדיסון רמזה. אז מסתבר שלג׳ינג׳ית קוראים סול...
״אתה בטח ממהר...״ אדיסון מלמלה כמובן מאליו.
״האמת שאני יורד בתחנה הבאה״ עניתי.
״הולי פאק... אתה הולך למשרד של סיימון, נכון?״ אחת הבנות, שמקודם אמרה שאני חתיך, שאלה.
עיקמתי גבה בשאלה. איך היא יודעת את זה?
״והבנים גם יהיו שם?״ רוז שאלה בחולמניות.
״טוב בנות, תפסיקו. זו חדירה לפרטיות״ אדיסון הצהירה. חייכתי חיוך קטן. זה באמת מאוד חמוד שהיא מגנה עליי. כבר אמרתי שאני מת על המעריכים שלנו? טוב, גם אם אמרתי, אני אגיד שוב.
״דברים אחרונים שתרצו להגיד לי?״ שאלתי במהירות ובחיוך רחב, מאוד כיף לי בחברתן אבל אני באמת ממהר.
״אני יכולה תמונה?״ אדיסון שאלה במתיקות.
״בטח״ עניתי בחיוך.
עשיתי איתה כמה תמונות, אפילו כמה סרטונים.
עשיתי גם עם סול כמה תמונות ועם הבחורה השלישית ששמה לא הועלה במהלך השיחה הקטנה שלנו.
״בנות, אני צריך לרדת פה״ הודעתי.
״תודה לך, אתה באמת מלאך״ אדיסון חיבקה אותה. מעט הופתעתי אבל חיבקתי בחזרה.
״תודה לכן״ החזרתי ויצאתי מהאוטובוס לא לפני שנופפתי להן לשלום. באמת נהנתי בחברתן.
תוך כמה רגעים הגעתי למשרדו של סיימון, שמו התנוסס על הדלת.
האמת שקצת חששתי, סיימון לא בן אדם נחמד במיוחד, הוא קצת מפחיד.
גם מה הוא יגיד לנו? למה הוא זימן אותנו לפגישה?
גירשתי את כל המחשבות הרעות ממוחי ונכנסתי למשרדו של סיימון.
-
לא לשכוח להצביע ולהגיב!
אוהבת, אגם💗