הארי העביר את ידו בשיערו ולקח נשימה עמוקה. צפיתי בו בריכוז, לא יודעת למה לצפות.
תא הצילום צפוף, וברכיו של הארי נוגעות בשלי כאשר אנחנו יושבים על הספסל הקטן. המסך נדלק מולנו, מזמין אותנו לבחור אפקט וללחוץ על התחל, אבל להצטלם נראה כמו הדאגה האחרונה שלנו באותו הרגע.
הפתיע אותי לראות את הארי מתנהג כפי שהתנהג. אף פעם לא באמת ראיתי צד פגיע ורגיש אצל הארי. ולמרות שזה שובר את ליבי לראות אותו מוחה את דמעותיו, חלק אחר בתוכי רוצה לראות את הצד הזה שלו, להכיר כל צד שלו.
"עכשיו, איפה עצרנו."
הסתכלתי על ידיי בחיקי, לא עונה.
הרגשתי את עיניו עליי, מחכה שאגיד משהו אך לא אמרתי דבר.
"הא,כן. כששוחררתי מבית החולים."
הוא ממשיך כאילו עניתי לו, ואני רואה את הרגש והפגיעות שהיו בעיניו לפני כמה רגעים נעלמים.
"ג'מה עדיין גרה איתי בשלב הזה, והיא אמרה לי שהיא ידעה כי חזרת לניו יורק. זה רק אישר את ההנחה שלי. נכנסתי למצב המשותק הזה לאחר מכן, ידעתי שהכרחתי אותך להבטיח לי כי תתחבאי, אבל בכל הכנות, לא ציפיתי לחיות."
הארי זז במקומו, משלב את זרועותיו. "ג'מה עברה דירה במרץ, היא גרה לא רחוק מהבניין שלנו, והיא חזרה לעצב. מישהו שעובד בחברה כמו של קריסטל פגש אותה במסיבה והציע לה ראיון עבודה."
"בנוגע אליי, המשכתי בחיים. חוץ מזה, שזה כבר לא היה באמת החיים שלי. עשיתי את אותם דברים שעשיתי לפני שהכרתי אותך, חושב שעדיף לך בלעדיי. הלכתי לעבודה בכל יום ועשיתי את מה שהייתי צריך, שלחתי לך תלושי שכר והלכתי לישון לבד. אבל הכל היה כל כך שונה. לא הבנתי כמה משעמם הייתי לפני שהכרתי אותך."
בלעתי את רוקי, מרימה את מבטי.
"חשבתי המון. חשבתי יותר מידי, כנראה. חשבתי על כל הדברים שאמרתי לך בלילה של המסיבה, ועל כל הדברים שאמרת לי. חשבתי על איך נשבעתי שאגן עלייך, והיית מוגנת בניו יורק. תמיד חשבתי על ההבטחה שלי אלייך, בקשר לזה שניפגש שוב. המשכתי לנסות להבין איך לקיים את שתי ההבטחות, אבל לא הצלחתי."
"את מבינה, מאז אותו יום שהלכת לוולף, כשנייל ולואי עצרו אותך ברחוב, הפחד הזה נבנה בתוכי. זה היה קטן וחלש בהתחלה, קל להתעלם. אבל ככל שהזמן עבר ואני צפיתי בך מכניסה את עצמך לסכנות נוספות מול עיניי, ובגללי; הפחד גדל עד שהוא כבר היה גדול מידי בשביל שאשלוט בו. הוא השתלט עליי בלילה של המסיבה, כשאמרתי לך להתחבא. זה הפחיד וייסר אותי, אבל חשבתי שאני עומד למות, אז הנחתי כי הסכנה שהיית בה תעלם עם המוות שלי."
לשמוע את הארי מדבר על המוות שלו גורם לבטני להתכווץ.
"למרות וארגון וולף היה החרא המסוכן היחיד שהייתי חלק ממנו, אחרי המסיבה עדיין האמנתי שהייתי מסוכן בשבילך. ידעתי בחלק הגיוני במוח שלי כי זה לא נכון, ואת תהיי בסדר, אבל הפחד שלי השתלט עליי. באמת חשבתי שאם אבוא אלייך ואהיה איתך, אני אסכן אותך שוב, ורק לחשוב על זה קרע אותי מבפנים. הכל היה בראש שלי, הכל פסיכולוגי. זה בטח התירוץ הכי גרוע ביקום, אבל אני לא יכול לתת לך אחד אחר. זה היה אני נגד המחשבות שלי, ובמשך המון זמן, זה הרגיש כאילו המחשבות שלי מנצחות."
YOU ARE READING
Hidden || h.s {translation}
Fanfictionרוז לא אוהבת את הארי. והארי לא אוהב את רוז. אבל האם איום מתנשא של אדם אכזרי וקבוצת אנשים מפוקפקים יכולים לשנות את זה? כי בשבילה, זה הרגיש כאילו חלק ממנו תמיד היה מוחבא. חשוב!! הסיפור המקורי של הכותבת המקורית (SEASIDESTYLES) נמחק מוואטפד אבל אפשר למ...
