הגעתי לעבודה ביום שני, חוששת לראות את הארי.
נראה כי כל מה שהוא רוצה לעשות זה לעצבן אותי, וזה לא היה כזה קשה להבין את זה. הלוואי ולא הייתי פוגשת אותו מההתחלה.
להפתעתי, הארי כבר נמצא במקומו כשאני מגיעה לשולחן שלי.
"מאחרת" הוא אמר, מסתובב בכיסאו. הוא תמיד עושה את זה.
"אני לא מאחרת" אמרתי לו.
"את כן"
"אני לא"
"את כן"
"אני לא הולכת להתווכח איתך"
התיישבתי על הכיסא שלי, פותחת את כתב היד.
"כמה עמודים?" זאין שאל, נשען על שולחנו.
הסתכלתי על מספר העמודים. "מאתיים וחמש"
"לא רע"
"אתה?"
"מאה שישים ושש"
"כיף לך! רוצה להחליף?"
"היית מתה" זאין חייך, חוזר לשבת במקומו.
חייכתי וחזרתי לעבוד. לקחתי את העט האדום שלי והתחלתי לרשום הערות. תוך כדי שערכתי את הסיפור, לגמתי מכוס הקפה שלי.
כל כך התרכזתי בעבודתי שלא שמתי לב שפגע בי כדור נייר.
ואז עוד אחד.
כעבור חמישה כדורי נייר שפגעו בי, הרמתי את מבטי. הארי חייך, מכין עוד כדור, מוכן לזרוק אותו. הוא מרים את ידו וזורק את הכדור, פוגע בידי. כיווצתי את עיניי.
"תפסיק" אמרתי.
"כיוונתי לפח, אני נשבע"
"אז תזרוק את הכדורים לתוך הפח" אמרתי.
"אם הייתי יכול, הייתי עושה את זה. אני גרוע בלכוון"
"תמצא משהו אחר לעשות" לחשתי.
"כמו מה?"
"כמו לעבוד"
הארי זורק את ראשו לאחור ופורץ בצחוק, כאילו סיפרתי את הבדיחה הכי מצחיקה בעולם."זה כמעט מצחיק כמו הבדיחה על המתמחה החולה"
נשמתי באטיות ובכעס. חזרתי להביט בכתב היד שלי.
הארי הוא חם וקר. לפעמים הוא מעצבן אותי ברמות שאי אפשר לתאר, או שהוא יצעק עליי. מדברים על פיצול אישיות.
עוד כדור נייר פוגע בי ואני מרימה את מבטי, לוקחת את כדור הנייר וזורקת אותו חזרה על הארי. הכדור פוגע בפניו של הארי וכולם מתחילים לצחוק. כיסיתי את פי עם ידי. אף פעם לא חשבתי שאני יודעת לזרוק כל כך טוב, אבל הקארמה הוכיחה שטעיתי.
לחיו של הארי נצבעו בורוד וזאין המשיך לצחוק. לנה מחתה את דמעותיה ופיל נתן לי כיף.
נשענתי לאחור בכיסא, מרגישה חזקה. הרמתי את גבותיי לכיוונו של הארי, מאתגרת אותו לזרוק עוד כדור נייר.
"היה לך מזל" הוא אמר, נשען על שולחנו ומחזיק עט בידו.
"מה שתגיד" חזרתי לעבוד על כתב היד שלי. כעבור כמה רגעים, עוד נייר פוגע בי. אני כמעט זורקת את הנייר לפני שאני מבחינה בדיו כחול מחתים את הדף הלבן.
פתחתי את הנייר,מניחה אותו על השולחן שלי.
את תשלמי על זה, רשום בכתב יד. הכתב קריא להפתעתי. לא ציפתי שכתב ידו של הארי יהיה כל כך יפה.
לקחתי את העט שלי וכתבתי תגובה.
זה הגיע לך ואתה יודע את זה.
זרקתי את הנייר חזרה והוא תפס אותו ביד אחת.
הנייר חזר לשולחני כמה שניות אחר כך.
תיזהרי, רוזי.
נחרתי וזרקתי את הנייר לתוך הפח. אני לא סובלת שהוא קורא לי בשם החיבה שלי. האנשים היחידים שאני מסכימה להם לקרוא לי רוזי, הם המשפחה שלי ואהרון ולא אף אחד אחר, לא מאז מה שקרה ביני ובין אחותי לפחות.
אני שונאת שהארי יודע את זה. הוא יודע שכל מה שהוא צריך לעשות זה לקרוא לי 'רוזי' או 'רוזלי' והוא מנצח. הלוואי והייתי יודעת עליו משהו שהוא לא סיפר לאף אחד, כמה חולני שזה נשמע.
המשכתי לעבוד , מתעלמת מההצקות של הארי. הוא מזכיר לי את הבנים שהכינו מטוסים מנייר בכיתה ב' רק כדי לעצבן את הבנות. אז בעיקרון, הוא מתנהג כמו ילד בכיתה ב'.
נראה כי מזג האוויר מתקרר. הגברתי את החימום באוטו בזמן שנסעתי הביתה. שיערי הכהה נח על כתפיי ולחיי ורודות מרוב הקור.
זרקתי את המפתחות על הספה ברגע שהגעתי הביתה, נאנחת. אהרון לא יצר איתי קשר מאז אתמול בלילה. אני לא רוצה להיראות כמו חברה שחופרת לחבר שלה, אבל הוא היה אמור להתקשר, נכון?
לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי את המספר שלו, מנתקת מהר. אם הוא רוצה לדבר איתי, הוא יכול להתקשר אליי.
חיממתי מים במטרה להכין לעצמי כוס תה. הדלקתי את הטלוויזיה ונתתי למחשבותיי להתעופף.
לפני ששמתי לב, נרדמתי. לא ידעתי כמה עייפה הייתי. בטח הארי וכל ההצקות שלו עייפו אותי. החלטתי להתעלם ממנו מעכשיו והלאה, ופשוט להתרכז בעבודה שלי. אולי אם הוא יראה שאני לא מתייחסת אליו, הוא יפסיק להציק לי.
אני מקווה.
--------
שלום לכולםםם
היה לי חשוב להעלות פרק לפני שנכנס כיפור ורציתי לאחל לכל מי שצם, צום קל גמר חתימה טובה :-)
אוהבת את כולכםםםם, דייזי.
YOU ARE READING
Hidden || h.s {translation}
Fanfictionרוז לא אוהבת את הארי. והארי לא אוהב את רוז. אבל האם איום מתנשא של אדם אכזרי וקבוצת אנשים מפוקפקים יכולים לשנות את זה? כי בשבילה, זה הרגיש כאילו חלק ממנו תמיד היה מוחבא. חשוב!! הסיפור המקורי של הכותבת המקורית (SEASIDESTYLES) נמחק מוואטפד אבל אפשר למ...
