Hidden || h.s {translation}

Chapter 19

"מה סיפרת לה, סטיילס?" נייל שאל את הארי.

"לא סיפרתי לה כלום," הארי כעס. "תעזבו אותה בשקט; היא לא יודעת כלום."

"אז למה היא כל הזמן מסתובבת איתך?" לואי שאל.

"עשיתי לה טובה," הארי ענה.

"אלק חושד בך," נייל אמר. "לא באת אתמול בלילה."

"לא יכולתי להגיע. הייתי עסוק."

"מספיק עם התירוצים. או שאתה מגיע לפגישה של מחר בלילה, או שאתה בחוץ," לואי קבע. "תתחיל לעבוד על עצמך, או שהיא בצרות." לואי הצביע עליי ועיניי התרחבו.

"היא לא קשורה לזה בכלל," הארי אמר. הוא בטח קופא מקור בחולצה הקצרה שלו. הבחנתי בעוד קעקועים אשר מופיעים על זרועותיו. "אני בקושי מכיר אותה, תשאירו אותה מחוץ לעניין."

"היא יודעת יותר ממה שאת חושב," נייל אמר.

"מה אתה אומר לעזאזל?" כתפיו של הארי מתקשות.

"היא ראתה אותך מדבר עם אלק שבוע שעבר," נייל המשיך לדבר. "היא עקבה אחריך."

הארי הביט בי ונצמדתי לקיר. עיניו שרפו אותי כמו אש.

"זה לא משנה," הארי אמר, חוזר להביט בנייל. "תעזבו אותה. היא בקושי מכירה את פורטלנד."

"בסדר," לואי אמר. "אבל אם אלק יגלה שהיא יודעת משהו, אתם שניכם תיפגעו." הוא מהנהן לכיוון נייל ושניהם מתחילים ללכת, שולחים להארי מבט אחרון. הם נעלמים בתוך הסמטה, משאירים אותי ואת הארי לבד.

נשארתי צמודה לקיר, מעכלת את מה שקרה הרגע. הראש שלי דופק והנשימה שלי לא סדירה.

הארי בהה ברצפה במשך כמה שניות, הרוח מעיפה את שיערו. הוא נושך את שפתו, נראה כי הוא מתלבט.

למה הוא היגן עליי? איך הוא בכלל ידע איפה אני נמצאת? מי היו הבחורים האלו, ומה הם רצו?

הארי מרים את ראשו, מתחיל ללכת לכיוון המכונית שלו. "תיכנסי," הוא אמר בקרירות.

לא התווכחתי איתו ומיהרתי לכיוון מושב הנוסע. האוויר החמים בתוך המכונית מרגיע אותי בזמן שאני נשענת לאחור במושב.

"הם פגעו בך?" הוא שאל בזמן שנסענו.

הנדתי בראשי. אני יודעת שהוא כועס עליי בגלל שעקבתי אחריו, ואני לא יכולה להאשים אותו. הייתי מגיבה בדיוק כמוהו אם הוא היה עושה לי את אותו הדבר.

"את בסדר?" הוא שאל.

הנהנתי.

"את מתכוונת לדבר?"

בלעתי את רוקי, הגרון שלי יבש. אני לא יודעת מה להגיד לו, אף פעם לא עברתי דבר כזה.

הארי ואני שותקים לאורך כל הנסיעה ברחובות הריקים. הלב שלי דופק במהרה, עדיין מחלים ממה שקרה.