Hidden || h.s {translation}

Chapter 51

"ד-דוד?" גמגמתי, בוהה בארון בחוסר אמון.

הארי עקף אותי, גופו מגונן עליי. "מה אתם רוצים?" הוא כעס על אהרון.

"אנחנו צריכים לדבר עם רוז. זה הכל." חיוך רשע התפשט על פניו. קשה לי להאמין כי זה אותו בחור שהציע לי לצאת איתו לארוחת ערב לפני חמישה חודשים-- המתמחה לרפואה החכם.

"על מה אתם רוצה לדבר איתה?"

"אני מאמין שאתה יודע בדיוק על מה אנחנו רוצים לדבר איתה."

 ליבי נפל לתחתונים.

עקפתי את הארי כדי שאוכל לראות את פניו. "ידעת," נשמתי בהבנה. "ידעת שאהרון היה--היה--"

"רוז, אני סופר עד שלוש," אהרון אמר, קוטע אותי לפני שהארי יכל להגיב. "כדאי לך לבוא איתי."

"ומה אם לא?"

אהרון צחק.

"היא לא הולכת לשום מקום."

במעלה המדרגות עמד זאין, זרועותיו משולבות.

אהרון הסתובב, חיוך מתפשט על פניו. "הו, מה יש לנו כאן?"

מישהו נוסף נעמד ליד זאין. זיהיתי את הפנים והשיער הבלונדיני של נייל.

"כיסוח תחת ענקי," נייל אמר, מחייך.

הארי גם חייך, מעביר את לשונו על שיניו.

הרגשתי מבולבלת, אבל אני עסוקה בשינוי האירועים.

האם זה אומר שהארי, זאין ונייל מורדים?

זאין ונייל ירדו במדרגות בכדי לעמוד ליד הארי ולידי. נייל קרץ לעברי.

"בסדר, בנים," אהרון אמר. "אם ככה זה הולך להתנהל אז שיהיהץ אני חושב שאתם שוכחים מה כוח יש לארגון וולף, ולאלק."

"אנחנו אלה שמתעסקים עם הכסף שהולך אל אלק, ובלעדינו ארגון וולף לא שווה כלום," הארי ירק.

"אתה טועה," אהרון נחר.

"לא, הוא לא," זאין אמר. "הוא לגמרי צודק."

"אני תוהה איך רוז יצאה עם חרא כמוך," נייל אמר.

זאין, הארי ונייל צחקו בזמן שאהרון נעל את לסתו.

"גם אני," אמרתי והארי הביט בי. אני מרגישה כאילו אני נמסה מתחת למבטו הכבד והמאשר.

אהרון התקדם אליי ואחז במפרק ידי, מקרב אותי אליו. ניסיתי להרחיק אותו ממני, אבל הוא יותר מידי חזק.

הארי זז במהירות, אבל זאין תפס בזרועו.

"תפסיק," אמרתי לאהרון. "אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני, אבל אתה לא הולך לקבל את זה," ירקתי, עיניי זוהרות בגועל.

"את שוב טועה, רוזי," אהרון אמר, מתחיל למשוך אותי במעלה המדרגות.

אדרנלין התחיל לזרום בגופי כאשר סטרתי לפניו, חזק. יכול להיות שחזק יותר מהסטירה שנתן לי בלילה בו נפרדנו. וזה מרגיש טוב.