הידקתי את הג'קט סביב גופי, הרוח מעיפה את שיערי. הלחיים שלי נהיו ורודות בגלל האוויר הקריר והנעליים שלי נוקשות ברצפה.
אני הולכת לפגוש את אהרון.
אני מרגישה רע על ששיקרתי להארי, אבל אני לא צריכה לספר לו תמיד לאן אני הולכת. הארי עכשיו בדירה שלו, צופה בטלוויזיה, והוא חושב שאני הולכת לעשות קניות.
אם לא היה לי אכפת מהארי, לא הייתי עושה את זה. אבל כשראיתי אותו פצוע ביום שישי הלב שלי נשבר, ואני לא רוצה שעוד פעם יקרה לו משהו בגלל אהרון.
הפצעים של הארי כמעט החלימו לגמרי, השפה שלו כמעט חזרה למצבה הרגיל והחתך על הלחי שלו מתקלף. הפנס בעין שלו הפך לצהוב, ובקרוב יעלם.
עברתי שוב על הכיוונים שאהרון אמר לי דרך הטלפון אתמול.
בסמטה עשרה בתים אחרי הבית שלך.
פניתי בהמשך הרחוב, פחד ממלא אותי. אני באמת לא יודעת למה לצפות, אבל הבאתי ספריי פלפל ליתר ביטחון.
כאשר נכנסתי לסמטה, הבחנתי באהרון נשען נגד קיר לבנים. הוא חייך בזמן שהתקרבתי אליו.
"כמה נחמד מצדך להופיע, רוזי," הוא אמר בהתגרות. "אני מניח שהגעת לבד?"
הנהנתי.
"למזלך, גם אני הגעתי לבד." אהרון הזדקף.
"מה אתה רוצה?" כעסתי.
"בואי נדבר דקה, בסדר?"
לקחתי נשימה עמוקה.
"מה שלומך?" הוא שאל.
"בסדר."
"איך בעבודה?"
"בסדר."
"ומה שלום הארי?"
"הארי בסדר."
"יופי, יופי. והרגשות שלך כלפיו?"
הרמתי גבה, בולעת את רוקי. "לא קיימים."
"לא קיימים?"
"אין לי רגשות כלפי הארי."
"קשה לי להאמין לך."
"אנחנו חברים, זה הכל." אני משכנעת את אהרון, או את עצמי?
"הבנתי." אהרון צחק בארסיות.
"למה רצית שאבוא לכאן?" שאלתי, משנה את הנושא מהארי במהירות.
"דוד שלי ביקש שאבקש ממך טובה," אהרון אמר.
"טובה?"
"כן. טובה."
ליבי דפק במהרה. "איזה טובה?"
"את בחורה חכמה, רוז. את די קפדנית, וזאת תכונה בעלת ערך. תכונה מבוקשת." אהרון התקרב אליי ואני התרחקתי. "נשמח אם תעבדי בארגון וולף."
YOU ARE READING
Hidden || h.s {translation}
Fanfictionרוז לא אוהבת את הארי. והארי לא אוהב את רוז. אבל האם איום מתנשא של אדם אכזרי וקבוצת אנשים מפוקפקים יכולים לשנות את זה? כי בשבילה, זה הרגיש כאילו חלק ממנו תמיד היה מוחבא. חשוב!! הסיפור המקורי של הכותבת המקורית (SEASIDESTYLES) נמחק מוואטפד אבל אפשר למ...
