פרק 77: לימונדה.

Start from the beginning
                                    

לואי: מבולבל. מעורפל. מעורפל ומבולבל. (נייל נוחר)

הארי: כואב לך?

לואי: למה אנחנו עושים אורגיה עם אנשים מכוערים שוב?

ליאם: (משועשע) תאכל את התחת שלי, טומו.

לואי: (לעצמו) אני מקווה שלא עשיתי את זה אתמול, אבל אני לא בטוח בכלום כרגע.

נייל: (מצחקק) אתה לא יכול לבטל אכילת תחת.

זאין: זה אתה באמת לא יכול.

לואי: מה קורה פה?

הארי: (נוגע בידו קלות) אתה מרגיש בסדר?

לואי: כן, אני לא אמור?

הארי: טוב, הפחדת אותנו למוות אתמול.

ליאם: באותנו הוא מתכוון לעצמו.

הארי: (עצבני) כן, רק אותי. מסתבר שהפחדת רק אותי. זה למה כולם ישנים כאן, כי הם לא פחדו. רק אני.

לואי: (עדיין אבוד) מתתי?

הארי: (מהמהם) אה, סוג של. אתה... (לא יודע מה קרה בעצמו) איבדת את זה... לקצת. אני לא יודע מה קרה האמת. הגעתי לכאן והיית... (לחוץ) לא טוב. היית...

זאין: בהזיות.

הארי: זה...

לואי: בהזיות?

הארי: (מתכווץ מהזיכרון, מכווץ את פניו) רעדת ובבית ורעדת וריחפת ו.. אמרת דברים דברים חסרי הגיון. (תופס את ידו של לואי ומחזיק אותה) זה היה נורא ולא ידעתי מה לעשות אז התקשרתי... טוב, האמת שלאד, התקשרתי לאד וכנראה שהוא התקשר לזאין שהביא את הבנים ואז כולנו היינו כאן. לא ידענו מה לעשות. (מועך את ידו של לואי) ממש פחדתי עלייך.

זאין: הוא היה מפוחד-מצב אמא של ממש. לא עזב אותך. (לואי מסתכל על הארי שמתחמק מקשר עין, סמוק לחלוטין) הוא כרבל אותך ונדנד אותך עד לפני שעה, שואל אם אתה בסדר כל פעם שאפילו נאנחת.

וידויים של נסיך דיסני הומו // מתורגם לעבריתWhere stories live. Discover now