פרק 36

2.9K 185 9
                                    


פרק 36

איך אני אמורה להיות כזו מטומטמת, אני שותקת, כי מה אני אמורה להגיד עכשיו?
הוא רק מחייך חיוך קטן ״אל תפגעי יקירה, אני אוהב אותך, אני פשוט לא מעוניין להידחק בחיבוק המחוץ של לוק״. כנראה זה הוא זמני לקפוא כי אני לא מסוגלת לנוע, לזוז או לנשום. 

למעשה אני ממש קפואה במקומי ויש מזל שלוק עוד מחבק אותי כי אני לא בטוחה שרגליי יכלו עוד להחזיק אותי על רגליי. ״אז אתה הולך לספר לה איזה פיתיון היא עומדת להיות?״ לוק מסיט את השיחה למקום אחר לגמרי, כן אני אצטרך להודות לו לאחר מכאן. אני מעבירה את מבטי אל שניהם כשהם שותקים ואש מביט בי.

המבט המהורהר וחסר הביטחון שלו גורם לי להיבהל מעט, מה קורה? למה הוא מגיב ככה? ״תן לי לדבר איתה״ הוא מביט לעבר לוק שמהנהן ועוזב אותי. הוא מניח את ידו על כתפו של אש, לוחץ אותה בתמיכה ויוצא החוצה משאיר אותי לבד עם האדם שאני לעולם לא בטוחה לגבי כלום איתו אבל אני עדיין סומכת עליו.

״בואי״ הוא מושיט את ידו וסוגר אותה על שורש כף היד שלי. הוא מושך אותי אחריו ואני מצידי לא מתנגדת ונותנת לו לקחת אותי לאן שירצה, למעשה המקום שעליו הוא לוקח אותי זה הספה הקטנה בסוויטה שלנו.

״תקשיבי, אנחנו רוצים לאסוף מידע על האדם שאותו קיבלנו כמטרה. אנחנו רוצים שתעזרי לי עם איסוף המידע עליו, אנחנו רוצים שזאת תהיי את כי מן הסתם החשד בבחורה שנצמדת לגבר הוא נמוך יותר מאשר גבר. אני רוצה שכמובן תסכימי לעשות זאת, אם לא תרצי אני אבין״ הוא מסיים את דבריו ואני שוקלת את דבריו ולבסוף אני נושמת החוצה.

״אני אעשה זאת״ אני מחליטה נחושה בדעתי. אני לא יודעת מדוע אבל אני בהחלט מעוניינת לעזור להם. אני בטוחה! הוא מביט בי והוא נושך את השפה התחתונה שלו בלחץ. אני חושבת שמעולם לא ראיתי אותו לחוץ לגבי משהו. הוא תמיד רגוע כל כך ובטוח בדרכו שזה תמיד גורם לי לקנא בו אבל עכשיו הוא היה לחוץ וחסר ביטחון בצורה כזו שגרמה לי לרצות לגחך.

הוא סך הכל רצה להיות בטוח שאני עושה את זה כי אני בטוחה בזה. ״אני אהיה בסדר, אני חושבת״ מלמלתי לוחשת את החלק האחרון, לא בטוחה לחלוטין אך עושה זאת בכל זאת, בדיוק כפי שאני. אני נזכרת בפעם הראשונה שנפגשנו שידעתי שהוא מסוכן אבל צעדתי אליו בבטחה בכל זאת. זה מרגיש כאילו שנים רבות עברו מאז למרות שלמעשה זמן לא רב עבר.

השפתיים שלי צחיחות ואני מעבירה את לשוני עליהם בהיסח דעת ומבינה כי אני מעט לחוצה, חוששת ואפילו מפחדת שאני בהחלט פוחדת מכך שאני אתפס ואני לא בטוחה שהם יהיו נחמדים כמו אש. אני די בטוחה בכך למען האמת. אני לוקחת נשימה עמוקה ומביטה לעברו. אני לוקחת נשימה קצרה ומעט רעועה אך מביטה בו באומץ.

״אתה תהיה שם, אם אני אמעד״ אני ממהרת להוסיף, מנסה להסתיר את חוסר הביטחון בקולי. הוא מושיט את ידו ולוחץ על שלי והחמימות מתפשטת בכל עורי ואני יודעת שאין לי מה לדאוג כי הוא יהיה שם לצידי. אם אני אסתבך הוא יהיה שם להושיט לי יד ולעזור לי לצאת החוצה, אני סומכת אליו ובסופו של דבר זה מה שחשוב, למרות שאני שלו ולמרות שהוא חייב אותי.

חייב אותי להיות לצידו ולהישאר בתור שותפה שלו. עכשיו אני בהחלט לא מצטערת על כך, למען האמת אני די שמחה שזה מה שיצא לי.

״בואי״. הוא מתרומם ומושיט לי יד ״אני אכין אותך״.
~~~

הולך להיות כאן מעניין!

באהבה,
וויט א'נגל.

LimitsWhere stories live. Discover now