זה לוקח כמה צלצולים לפני שאני שומעת קול עייף, עמוק וצרוד שעונה.
"היי." אני אומרת בשקט, מתיישבת על ספסל מחוץ לחנות.
"בייביגירל?" אני שומעת אותו אומרת בשאלה, קולו נהיה צרוד יותר, אני יכולה לשמוע התאנקויות מהצד שלו בטלפון.
"כן, זאת אני הארי." אני אומרת, מביטה מסביב מאיפה שאני יושבת, צופה במכוניות ובאנשים עסוקים שממהרים לעבודה או לאן שהם הולכים ומאחרים אליו.
אני שומעת את הארי נאנח לפני שמדבר, "הו תודה לאל שזו את, דאגתי."
לבי מפספס פעימה אך אני גורמת לעצמי להפסיק, האיש הזה העביר אותך דרך הרבה חרא, אל תתני לו להגיע אלייך עכשיו פלור.
"כן ובכן, אני בסדר." אני אומרת ומטביעה מעט גירוי לקולי כשאני עונה לו.
אני שומעת את הארי נאנח שוב אך הפעם זה יוצא יותר כמו התמרמרות, "תראי פלור, אני יודע שאת עצבנית עליי בגלל שהתנהגתי כמו זין ואני אודה שבאמת הייתי כזה בזמן האחרון. אני מצטער מותק, עברתי הרבה לחץ בזמן האחרון.״
מילה אחת עוברת במוחי כשהוא אומר את זה, באמת? "לחץ הארי. לחץ זה מה שאתה הולך להאשים? לחץ לא היה הדבר היחיד, קינאה, עכשיו זאת הסיבה המרכזית. אתה מקנא בחנות בגלל שיש להם יותר לקוחות ועבודה ממך ותנחש מה עשית? הוצאת את זה עליי, אתה חושב שאני אוהבת את מה שאתה עושה לי? עם חלק מהדברים הרגשתי בנוח, אך את הרוב אתה לוקח יותר מידי רחוק. ואז כשאני אומרת לא אתה מתעצבן אפילו יותר וגורם לזה להיות יותר גרוע. אתה בעצם הכרחת אותי לקרוא לך דאדי הארי, ואם לא היית מעניש אותי. זאת הסיבה למה עזבתי, נמאס לי מהאישיות הדו פרצופית שלך הארי. הבאת לי רגשות מעורבבים ובלבלת אותי. הפעם היחידה שאני רואה אהבה בעינייך היא כשאתה רוצה שאני אענג אותך הארי. זה למה התפטרתי." אני מסיימת, קולי נהיה חזק יותר כך שהרבה אנשים מביטים בי במבטים מוזרים או מלוכלכים ל"גסות רוח" שלי.
אני יכולה לשמוע את הארי נושם בכבדות בצד השני ודפיקה חזקה לפני שהוא מתחיל לצרוח לטלפון.
"הו גם את לא היית מושלמת מתוקה." הוא בעצם מתקוטט לפני שהוא ממשיך, "את שופטת את כולם לפני שאת מכירה אותם. העקשנות שלך מעצבנת אותי והסקרנות שלך גורמת לי לרצות להכות מישהו בגרון שלהם לפעמים. את יכולה להיות מעצבנת כל כך שאני אפילו לא יודע איך אני מסתדר עם זה. אבל עכשיו אני מבין, זה בגלל שאהבתי את זה. אהבתי איך את עקשנית, איך את סקרנית ומופתעת לגבי דברים, כשאת מוטרדת או עצבנית אני מוצא את זה חמוד, כשאת לא בסביבה אני דואג שמשהו קרה לך, אני רוצה לחבק ולנשק אותך כמו שג'נטלמן רגיל יעשה אך אני יודע שאני לא טוב מספיק. אף פעם לא הייתי עם בת אחרת לאחר שהתחלתי לעשות דברים איתך. את אולי חושבת שכן, אבל לא. הרגשות שהבאת לי לא רציתי להרגיש אותם יותר. ניסיתי להחביא את זה אבל אני לא יכול, אני אוהב אותך פלורנס."
הארי קפא בפתאומיות בצד השני, עיניי נפקחו לרווחה למשמע המשפט האחרון שלו. אני יכולה להרגיש הדמעות מגיעות אך אני עוצרת אותם. האם אני אוהבת את הארי? האם אני אוהבת את הדברים שהוא עושה לי? לא, אך אני אוהבת את האישיות המתוקה שלו כשהוא מראה אותה. אני אוהבת את זה שהוא לא מודאג לגבי העבודה, אני אוהבת את הצחוק שלו ואת החיוך שלו. אך אני כן אוהבת אותו, אותו.
כן. אך אני יכולה לעשות את זה, וזה בדיוק מה שאני חייבת להגיד לו. (-אני חושבת שהיא התכוונה כאן ל"לא יכולה" וטעתה אבל אני אשאיר את זה כמו שהיא כתבה. אם בהמשך היא תגיד שהיא לא יכולה אז אל תתבלבלו ותבינו שזה בגלל זה)
-
*נקודת מבט לא מזוהה*
אני יוצאת משדה התעופה לשמש, היא שורפת את פניי מה שגורם לי להתכווץ.
אני מביטה בכל המכוניות הרבות שחונות (-מהמילה חנייה) כדי לאסוף את האהובים שלהם, לא, הוא לא כאן עדיין.
אני נאנחת והולכת לספסל כדי להתיישב ליד הדלת שקרובה למדרגות, כדאי לו להגיע לכאן בקרוב.
אני מביטה מסביב ומחייכת לכמה מבוגרים וילדים שעוברים, זוגות אפילו. זוגות, הם גורמים לי לחשוב עליו. הגבר שהרס את חיי, הגבר שגרם לי לרצות לברוח בגלל הזוגיות עד שלבסוף ברחתי. הגבר שחשבתי שאני אוהב למשך כל חיי אך בסופו של דבר, לבי נדרס במקום.
ומאחר שחזרתי, הוא הולך לשלם ולהתחרט על מה שהוא עשה לי. אני לא כאן כדי להשיג חברים, הוא בטח יחשוב ככה, אך אני לא. זה חלק מהתוכנית, לשלוט ולבלבל את ראשו עד שהוא פגוע, בדיוק כמו שאני הייתי. זה איפה שפלורנס הקטנה מגיעה. שמעתי הרבה עלייה והבנתי כמה הארי אוהב אותה.
אך בסוף של כל זה, הם לא ירצו להיות קרובים אחד לשני יותר.
אני שומעת צפירה של רכב גורמת לי להביט לצד כדי לראות שהוא סוף סוף פה, אני מחייכת בזמן שאני אוחזת במזוודה שלי והולכת אל הרכב. הוא יוצא ונותן לי חיבוק הדוק גורם לי לצחקק.
"זה נחמד לראות אותך שוב אחות קטנה."
"נחמד לראות אותך גם ליאם."
YOU ARE READING
Daddy's (Harry Styles AU)
Fanfiction"בואי לכאן, ותרכבי עליי." - פלורנס מתחילה לעבוד בחנות לצעצועי מין.
