Daddy's (Harry Styles AU)

4. מועדפת

"בואי לדאדי שלך."

הסתכלתי עליו כאילו הוא גידל שניי ראשים. מה לעזאזל לא בסדר עם הבחור הזה. ברצינות, אף פעם לא היה לי בחור שהכריח אותי לקרוא לו דאדי וללכת אליו. ושוב, לא הרבה בחורים שמו לב אליי אז זה מסביר את הרוב בכל מקרה.

באיטיות נעמדתי מהכיסא שישבתי עליו, מחליקה את "מדי" שמלתי של החנות ומקפלת את ידיי מול חלקו העליון של ירכיי לפני שבאיטיות עושה את דרכי לבחור.

הסתכלתי אל הרצפה במשך כל הליכתי.

אני אפילו לא יודעת למה אני עושה את זה, לכל בחור אחר הייתי סוטרת ומתפטרת מהעבודה באותו הרגע ולאחר מכן. אבל הארי, יש יותר סמכות בקולו מאשר לכל אחד אחר ששמעתי. אפילו לא כמו של האבא האמיתי שלי, כשצעק עליי כשעשיתי משהו רע.

הארי היה שונה, ולא הייתי בטוחה אם אהבתי את זה. זה סוג של הפחיד אותי, אבל המשכתי ללכת כדי לראות מה יקרה הלאה. זה מה שאני מתחילה להרגיש, אבל בשבילי, זה יותר מרגש מכל דבר.

אני עוצרת כשאני במרחק סנטימטר מלגעת בברכיו בזמן שאני באיטיות מסתכלת עליו דרך ריסיי.

הוא כבר בוהה בי, עיניו מעורבבות עם משהו שלא ראיתי לפני כשבחור הסתכל עליי, תשוקה.

הוא באיטיות מרים את ידו וטופח על ברכיו, מסמן לי לשבת.

אני מהססת לדקה לפני שבאיטיות מתיישבת על ברכיו, אבל ממש על הקצה שבו אני עומדת ליפול מחיקו אבל עליו בדיוק, מספיק לי להישאר עליו ולא ליפול.

אני צורחת כשאני מרגישה שתי זרועות עוטפות את מותניי מושכות אותי את כל הדרך על ברכיו ישר לחזהו החזק. אני קופאת כשאני מרגישה נשימה חמה על אוזני.

"ילדה כל כך טובה בשביל אבא שלך. אני חושב שאת הולכת להיות המועדפת על אבא." הוא אומר בזמן שהוא מנשק את מאחורי אוזני ואז את החלק האחורי של ראשי.

הוא מסובב אותי כך שהצד שלי נוגע בחזהו ורגליי תלויות מצידיי ירכיו.

לעזאזל רק עכשיו שמתי לב כמה הבחור הזה גבוה.

הוא מנשק את הלחי שלי ומשתהה עלייה קצת, ומגחך כשלחיי מתחילות להתחמם. הוא מניח את אחת מידיו על מותניי ואחת על ברכי. הוא טופח על צידי לפני שבאיטיות מחליק את ידו במעלי ירכיי, ומתחת לחצאית שלי.

אני קופאת כשאני מנסה להבין מה לעשות. זה כל כך שגוי, אני אפילו לא יכולה להאמין שנתתי לזה להגיע כל כך רחוק.

אני באמת לא יודעת מה לעשות כשידו עולה עמוק יותר ועמוק יותר מתחת לשמלתי, כמעט לפס של תחתוניי.

אני קופצת מירכיו וכמעט נופלת אך מחזיקה את עצמי לפני שאני מועדת, שוב, והולכת מהר עד שאני במרחק של 10 מטר ממנו וליד הדלת.

הוא נראה קצת מופתע בהתחלה, אבל מגחך כשהוא מבין את התקף החרדה שלי.

תראו אנשים, זו הסיבה למה לא היה לי חבר ראוי.

"טוב, ד- מר סטיילס, זו הייתה פגישה נחמדה, אך אני חוששת שאלך חזרה לעבודה מכיוון שאתה לא רוצה עצלנות על היום הראשון." אני אומרת בזמן שאני מנדנדת בזרועי מולי וצוחקת במבוכה בזמן שאני חוזרת אחורה וחובטת על הדלת.

אני שומעת אותו מצחקק, כשאני פותחת את הדלת ומועדת לפני שאני מנופפת שוב וסוגרת את הדלת.

אני סוגרת את עיניי ולוקחת נשימה עמוקה, אלוהים למה אני חייבת להביך את החרא ממני.

אני פותחת אותם כדי למצוא את תילי יושבת על הכיסא עם המגזין על ברכייה, בוהה בי כאילו אני בן אדם משוגע שברח מבית מחסה.

"היי", אני אומרת מתקדמת אלייה ומתיישבת על כיסא אחר ליידה שהיא בטח הביאה כשהייתי ב"פגישה" עם מר סטיילס.

אני מתרגזת ומסתכלת מחוץ לחלון הגדול כדי לראות אנשים עוברים, חלקם מסתכלים לתוך "דאדיס" כאילו זהו יום רגיל, וחלקם מביעים גועל.

"אז... מה גרם לך להראות לוהטת ומוטרחת?" תילי שואלת עם חיוך קטן על פנייה.

אני גונחת, "שום דבר, אני לא לוהטת ומוטרחת, חכי, מוטרחת כן, לוהטת... גם כן. אבל לא בדרך הזאת. חם כאן או שזו רק אני?" אני אומרת בביישנות, מקבלת גיחוך מתילי בזמן שאני מאווררת את עצמי עם ידיי ולוקחת נשימות עמוקות.

אני שונאת כשאני עושה זאת, כשאני נהיית עצבנית אני מדברת בלי קשר ולא סותמת. או שאני אומרת משהו דפוק לגמריי או שאני מתנהגת מוזר.

"כן כן שיהיה, יש לו את הרושם על זה על כל הבחורות החדשות. אבל את, אני מופתעת שאת יצאת מוקדם. הם בדרך כלל נשארים שם למשך שעות." תילי אומרת בזמן שהיא נעמדת מול הקופה כשלקוח נוסף נכנס לחנות.

"ברוך הבא ל'דאדיס' איך אפשר לעזור?" היא שואלת בקולה המתוק עד כדי גיחוך, שוב.

גלגלתי את עיניי אבל אחת המחשבות עדין תקועות בראשי, כמה "בחורות חדשות" היו בחנות הזאת? ולמה כולן פוטרו או התפטרו?