"הוא למטה בשביל הספירה אחורה!" צעקתי. השכבתי את הארי על הבטן, ישבתי על הגב התחתון שלו בדיוק מעל הישבן שלו וברכיי בצידי גופו.
מוזר שהרגשתי מיומנת, מצמידה את יד ימינו לגבו שהייתה כפופה במרפק. האובססיה שהייתה לי לראות סדרות משטרה ראליסטיות סיפקה לי את הידע איך לעצור בן אדם. מבעד לכל השעשוע זה גרם לי לחשוב האם הארי היה אי פעם בתנוחה הזו; נאבק על הרצפה על ידי המשטרה, אזוק ומובל לחכות בואן.
זה היה מרתק להיות בעמדה השולטת לראשונה, אבל הרגשתי שהוא מתאפק, מאפשר לי להתמכר למשחק שלנו. ההצגה שלו התגלתה כאשר הפלאפון של הארי החל לצלצל. השחרור של פרק כף ידו היה קל מדי לטעמי, אבל סירבתי לקום מתנוחת הישיבה הנוחה שלי.
"זה קל." הארי הטלטל בפתאומיות בזמן שגיששתי בכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלו.
אני אשקר אם אומר שהייתי מוותרת על ההזדמנות להרגיש את הישבן שלו כשעשיתי כך. מבט מהיר למסך הפלאפון שלו אישר שזה אחד מחבריו. החלקתי את כפתור הנעילה והצמדתי את הפלאפון לאוזני.
"היי היילי."
"בו." הארי התפתל מתחתיי.
נשענתי עם המשקל שלי מעט קדימה, לוקחת את ידוע שוב.
"אה, בו. האמת היא שרציתי לדבר איתך. ניסיתי להתקשר אלייך אבל הפלאפון של היה כבוי."
נשמע שהיא הייתה קצת עסוקה, אפשר היה לשמוע שקשוק עד שהיא התרחקה מהרעש וסגירת דלת נשמעה.
"הו, כן אני צריכה להטעין אותו."
המילים הבאות נשמעו במרגש, מצחקקת בזמן שהארי מרים את מותניו מהרצפה; ניסיוןם כושל להיפטר מהמטרד. היילי לא שמה לב, ממשיכה בשיחה.
"רק תהיתי אם בחרת כבר את התלבושת שלך ליום שישי בלילה. אני הולכת לקניות מחר, רציתי לראות אותך אם את רוצה לבוא?"
"זה יהיה נהדר."
"בו." הארי קטע אותי.
שמתי את הפלאפון בין אוזני לכתפי במיומנות, משתמשת בידי השנייה כדי לרסן את הארי באופן מלא.
"הכל בסדר? איפה הארי?" היילי הביעה את סקרנותה.
