מבחוץ, המבנה נראה נטוש. הארי נצמד אליי כשנכנסנו לתוכו ועטף את כתפיי בידו החזקה והמגנה. הופתעתי מכמות האנשים שנכחו במקום; חלק מהם באו לתמוך בהארי ולאחל לו בהצלחה.
לא אהבתי את האווירה בפנים. הכל היה קריר והקירות הלבנים שסגרו עליי בכלל לא ניחמו אותי כשישבתי בחדר של הארי והצוות שלו כשהתכוננו לקרב. נשארתי שקטה בדרכנו למבנה הנוראי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר שיצליח לעודד את הארי. חשבתי שעדיף לי לשתוק מאשר להמשיך לדבר ולחשוף את החששות שלי, שהתחילו להשפיע גם על הבחור היפהפה והמתולתל. החלפתי את בגדי העבודה שלי במושב האחורי והחלונות האטומים היוו מעין מגן מפני האנשים בחוץ שיכלו לעבור ולהסתכל. בכל זמן אחר, הארי היה מציץ בשובבות ומחייך אך הפעם הוא פשוט שיחק בפלאפון וחיכה שאסיים.
ישבתי על שולחן שעמד בקצה החדר, רגליי מתנדנדות מעליו וצפיתי במתרחש מסביבי. כמה מחבריו של הארי הצטופפו בחדר והתיישבו על הספות שהיו פזורות לאורך הקירות. הארי הסתכל עליי כל הזמן בו דיבר עם גבר מבוגר יותר וכשסיים, בחנתי אותו כשהתקרב אליי ובהה בי. הוא קרא לטום ושניהם מיד נעמדו אל מולי. טום העביר את מבטו מהארי אליי ובחזרה.
"שים עליה עין," הארי אמר לטום בחדות.
קימטתי את מצחי כשמקום הישיבה הזמני שלי נתפס ע"י עוד מישהו. אני לא צריכה שישמרו עליי. החוש המגונן של הארי היה כמעט מחניק. אני בת 18, למען השם. קפצתי כשמישהו קרא שהקרב מתחיל בעוד 15 דקות; הארי הסתובב ונעלם, כנראה בשביל לפתח עוד שיחת עידוד טרום-הקרב ואני נשארתי לבד עם טום.
"הוא יהיה בסדר, בו."
הסתובבתי בשביל להסתכל עליו.
"א-איך אתה יודע? אני לא מאמינה שנתת לו לעשות את זה!"
טום לא הספיק לענות כשבחורים נוספים החלו להיכנס אל החדר. הצחוק שלהם הדהד בין הקירות; זזתי מעט במקומי ומיד התרוממתי מן השולחן והתקדמתי אל הקצה השני של החדר. תשומת הלב של טום הופנתה מהחברים שלו בחזרה אליי.
"לאן את הולכת?" הוא שאל.
"לשתות קצת מים."
הוא הנהן לכיווני ועקב אחר תנועותיי כשהתקדמתי למכשיר המים. הוצאתי כוס פלסטיק קטנה, הנחתי אותה מתחת לברז ופתחתי אותו בכדי לתת למים לזרום. המים מילאו את הכוס השקופה והסתובבתי לטום. עיניו ננעצו בי בסקרנות; נתתי לו חיוך חלש וקירבתי את כוס המים אל פי. הוא נראה מרוצה וחזר להסתכל על חבריו. בדקתי שתשומת הלב שלו לגמרי הופנתה אליהם ושהוא כבר לא בוחן את נוכחותי באדיקות ונעמדתי במקום לכמה שניות.
כוס הפלסטיק הונחה בצד וניצלתי את ההזדמנות בשביל לחמוק מן הדלת שלימיני. הפניתי את ראשי ימינה ושמאלה במסדרון; לא היה לי מושג לאן אני הולכת, זו הייתה הפעם הראשונה שלי במקום הזה. המחשבות רצו במוחי ולבסוף החלטתי לפנות שמאלה.
