הצלחתי להתחמק מהשאלות של אימי על איך שנראיתי כשהגעתי הביתה וישר עליתי במדרגות לחדרי והתחבאתי שם. כשנשאלתי על הדייט למחרת בבוקר ניסיתי להתחמק כמה שיותר; לא הייתי מעוניינת במיוחד ב לדבר על מה שקרה שם ולחלוק עם אימי מידע אודותיו. לא רציתי לדבר על איך שברחתי מהחלון ונרדפתי ע"י ה"דייט" שלי ובטח שלא על איך שנפלתי למים. לא הייתי בטוחה שהיא תבין בהתחשב בכמה מושלם הארי היה בעיניה.
***
"סליחה?"
"היי, אפשר לעזור לך?" חייכתי לאישה שעמדה מולי.
"כן, אני מחפשת את האלבום החדש של מקפליי. הבת שלי אוהבת אותם ורציתי לקנות לה אותו ליום ההולדת."
"כמובן, בואי אחריי."
הובלתי אותה במורד מעבר המוזיקה לפני שעצרתי במחלקה של האות M. אצבעותיי רפרפו מהר בין האלבומים עד שהוצאתי אחד מהערימה.
"הנה, בבקשה," חייכתי. "זה אלבום גאוני, הבת שלך תאהב אותו."
"תודה לך על העזרה."
היא חייכה אליי בחזרה לפני שהלכה לעמוד בתור לקופה. מחשבותיי נדדו ללא הפסקה כשעמדתי וסידרתי את האלבומים שהוצאו מהמקום. הזזתי את השיער מאחוריי אוזניי והרמתי את ראשי כששמעתי מישהו נכנס לחנות. עיניי ישר נפערו: קשה היה לפספס את ערימת התלתלים הכהה. התגובה הראשונה שלי הייתה להתחבא. נפלתי לרגליי, זוחלת בין עמדות האלבומים השונות, בתקווה להגיע לחדר האחורי מבלי שיראו אותי. מאיפה הוא בכלל ידע איפה אני עובדת? פניתי בזחילה וכשהחלטתי שהשטח פנוי, המשכתי לכיוון היעד שלי.
"בו?"
קיללתי במוחי כששמעתי את סטיב קורא בשמי. לא, לא, לא! הגברתי את המהירות ככל שהתקדמתי ליעד. אנחה נפלטה מפי כשזוג אולסטאר לבנות נעמדו מולי. עיניי עלו במעלה רגליו הארוכות עד שפגשתי זוג עיניים ירוקות. הוא חייך אליי, חושף את גומותיו.
"היי, יפהפייה."
הארי תפס את ידיי לפני שהעמיד אותי על רגליי. התרחקתי ממגעו כשאצבעותיו הארוכות הברישו את השיער הרחק מפרצופי.
"מה עשית על הרצפה?" הוא חייך.
"ה-הפלתי משהו."
הוא גיחך; היה לי ברור שהוא לא האמין לשקר הזה. שמחתי שאנחנו במקום ציבורי - כך הארי יוכל לשלוט במעשים שלו קצת יותר... בכל מקרה, ידעתי שדברים כמו "מי יראה אותנו" לא בדיוק מטרידים את הארי כי ישר נזכרתי במה שקרה במסעדה.
"למה לא ענית להודעות שלי?"
זו הייתה יכולה להיות שאלה תמימה, אם היא הייתה יוצאת מפיו של כל אדם אחר. אבל עם הארי... זה היה הכל חוץ מתמים.
"אתה שאלת מה אני לובשת." עניתי בגועל.
"ולא קיבלתי תשובה, אז הנחתי שאת ערומה." הוא גיחך.
