עמדנו ביחד; ידיו של הארי עטפו את כתפיי בהגנה כשצפינו בזיקוקים. הצבעים היו בהירים והאירו את השמיים הקודרים. זזתי מעט וניסיתי לצאת מאחיזתו אך היא התחזקה והוא מלמל את שמי בכדי לנסות לעצור אותי, אך לא יכולתי לעשות הרבה מכיוון שעודף הסוכר שרץ בגופי שלט בי.
הסתכלתי מסביב וראיתי המון זוגות צעירים מחובקים וצופים ביחד בזיקוקים; הדביקים שבהם אף הגניבו נשיקות פה ושם. המצב מסביבי גרם למוחי לרוץ ולהסתובב בעזרת עודף הסוכר בגופי. כשנזכרתי בשיחתי עם חברותיי אנרגיה רבה עברה בי ותפסתי בידו של הארי; הסתובבתי אליו והתחלתי לגרור אותו הרחק מהזיקוקים, בין כל האנשים, לכיוון היציאה. הוא היה מבולבל.
כשעברנו את השלט של היריד כבר התחלתי לגמרי לרוץ. רגליו הארוכות של הארי רצו אחריי וניסו לעמוד בקצב. היו כל-כך הרבה מכוניות בחנייה שלא היה לי מושג היכן הרכב הגדול של הארי עמד.
"א-איפה המכונית?"
"שם," הוא הצביע.
מיהרתי ומשכתי אותו אחריי לכיוון אליו הצביע.
"בו, הכל בסדר? את מרגישה טוב?"
התעלמתי משאלותיו והמשכתי לגרור אותו אחריי. הפתעתי אפילו את עצמי עם הכוח שהפגנתי; דחפתי את הארי והשענתי אותו על המכונית בשנייה שהגענו אליה. הוא זז מעט לפני שמשכתי אותו למטה כך שפרצופו יהיה מול פרצופי והדבקתי לו נשיקה רטובה. מופתע זו מילה עדינה לעומת מה שהוא היה כשגם התחלתי לגשש את חלקו התחתון בחיפוש אחר המפתחות.
"היי, היי," הוא מחה.
הדלת נפתחה.
"כנס, כנס," הוריתי לו.
"בו, את נראית... שיכורה," הוא צמצם את עיניו והרחיק את ראשו ממני.
דחפתי אותו פנימה בכוח וטיפסתי אחריו, רגליי בכל צד של גופו כשהוא התיישב במושב הנהג. טרקתי את הדלת אחרינו וזרקתי את הצב הפרוותי למושב האחורי. גיששתי אחר הידית; כשמצאתי אותה המושב התרווח אחורה.
"בו..."
לא נתתי לו לסיים כשנישקתי אותו במהירות והתחלתי ללטף את בטנו; עברתי לכיוון מפשעתו וגניחתו החזקה הדהדה במכונית. התרחקתי ממנו בכדי לפתוח את חגורתו בנואשות; המשימה הפשוטה נעשתה קשה אף יותר לאור הלחץ שלי ועודף הסוכר ששלט בי וגרם לידיי לרעוד. התרחקתי מעט בייאוש וניסיתי לבחון את האבזם שוב.
שנינו קפצנו כשהחגורה נפתחה ברעש חזק וגבי נצמד אל ההגה מאחוריי.
"בו." הארי צחק.
התעלמתי ממנו אך הוא תפס את ידיי והרחיק אותן ממפשעתו. קימטתי את מצחי ובחנתי את פניו, שעטו הבעה משועשעת.
"בו, תאטי," הוא גיחך.
ראשי נפל על חזהו וזז עם הרטט שיצר כשהוא לא יכל לעצור את צחוקו.
