-נקודת המבט של הארי- הרגשתי מעט קרירות על עורי, החום של הגוף השני כבר לא היה במיטה. טפחתי בישנוניות על הסדינים מסביבי, מצפה למצוא את בו. כל מה שמצאתי היה ריקנות, האירועים מאתמול בערב הציפו את ראשי. האלכוהול, הצעקות, הפחד והפנים הפצועות של החברה שלי. נראה שהכעס שלי אליה התמוסס כשהיא נצמדה אליי בזמן השינה, אצבעותיי משתלבות עם שלה כדי לעצור את הסיוטים.
הזדקפתי, מסתנוור מהאור שחדר דרך הווילונות שלי. ליבי דפק, עיניי בוחנות את החדר במטרה למצוא את בו. השמיכה נמשכה לאחור, נגררת מהמיטה לכיוון דלת חדר המקלחת.
התחרטתי על כך שצעקתי עליה, הפחדתי אותה.
אצבעותיי יצרו קשר עם העץ, מאפשר רק לכמה שניות נואשות לעבור לפני שדחפתי את הדלת בפתאומיות. איפה היא לעזאזל? אין מצב שהיא פשוט הלכה.
כעסתי והייתי שיכור, ההחלטה של בו לא לספר לי על המבקר הקטן שלה בעבודה הייתה משהו שלא הצלחתי להבין. איך אני אמור לשמור עליה בטוחה אם היא לא מספרת לי שום דבר? כשראיתי את הפנים שלה בערב הקודם הבנתי שמה שדן סיפר לי הוא נכון. השחצן הזה כמעט נהנה מלבשר לי שהוא היה זה שנחלץ לעזרתה של בו. לא היה לי שום רצון לחשוב על מה יכול היה לקרות.
הזזתי את שיערי מהמצח, ממשיך את הדרך שלי מהמסדרון למטבח, מקווה למצוא את בו. ריק. רגליי גרו אותי לדלת הכניסה של הסלון. אצבעות תופסות במסגרת העץ, מבט בוחן. התכוננתי להסתובב כשגל של שיערות כהות תפס את עיניי. היא ישבה על אדן החלון, רגליה צמודות לחזה שלה בעוד שהיא בוהה בעולם שמבעד לחלון. ידיה הקטנות אחזו בספל בעוד שהיא מצמידה אותו לשפתיה, לוגמת את הנוזל.
בו בטח ראתה אותי בזווית עיינה, ראשה מסתובב בפתאומיות. עיניה הכחולות ננעלו על שלי, פניה עדיין נראו כואבים, שפה חצויה, פצעים על הלסת שלה. הבחורה היפה השבורה שלי.
"הכנתי לך אחד...תה." היא גמגמה, מנענעת את ראשה.
עיניי בחנו אותה, מזהות את החולצה שעיטרה אותה, היא הייתה שלי.
"למרות שזה בטח קר עכשיו." בו המשיכה. "א-אני לא רציתי להעיר אותך."
הפוקוס שלה עבר לשרוול של החולצה בעוד שנשארתי בשקט, מתעסקת בזה בקוצר רוח. כל מה שרציתי לעשות היה לחבק אותה, אבל מסיבה כלשהי לא הצלחתי להזיז את עצמי לכיוונה. שמעתי אותה בוכה למשך הרבה זמן אתמול בערב, דמעות מרטיבות את חולצתי בעוד שהיא מייבבת. אך לא יכולתי לעשות שום דבר. בו כל הזמן השמיכה להפתיע אותי, אבל המקרה האחרון היה לא צפוי. למה היא סיפרה לי?
