הארי ישב על קצה מיטתי כשחיכה שאתקלח. לקחתי איתי מכנסיים קצרים וחולצה פשוטה; מזג האוויר שבחוץ בקושי אפשר ללבוש כל דבר אחר. אספתי את שיערי בידי וקשרתי אותו הרחק מפניי.
"את יודעת, עדיין לא אכפת לי אם תתלבשי כאן." שמעתי את קולו המחוספס מן הדלת.
"עדיין, זה לא הולך לקרות." עניתי לו.
שמעתי אותו צוחק.
"נו באמת, בו, כבר ראיתי אותך עירומה."
הסמקתי למשמע מילותיו. איך יכולתי לשכוח את זה? הזיכרון שלו נוגע בי לא עזב את מוחי מאז שזה קרה. אצבעותיו הארוכות, ידיו הגדולות, השפתיים שלו והלשון שלו... מעולם לא חוויתי דבר כזה מדהים. מחשבותיי נקטעו כששמעתי דפיקה על הדלת.
"בווווו." הארי יילל מחוץ לדלת.
פתחתי את הדלת ומצאתי חיוך מרוח על פניו היפות; תלתליו הכהים התפזרו על מצחו כשעיניו הירוקות סרקו אותי מלמעלה עד למטה.
"לעזאזל, את לבושה."
הסטתי את מבטי ממנו והמשכתי לסדר את שיערי כשלפתע הרגשתי את זרועותיו החזקות מסביב למותניי. אצבעותיו הארוכות טיילו במעלה בטני, מעלות איתן את קצה חולצתי; מגעו הרך דגדג את עורי החלק.
"אבל תמיד אפשר לשנות את זה." הוא לחש.
צחוקו המתגלגל נשמע בחדר כשהזזתי את ידיו ממני.
"בוא נלך," אמרתי ומשכתי אותו מחוץ לשירותים.
***
אצבעותינו השתלבו זה בשל זו כשהלכנו בפארק. השמש זרחה וחיממה את הילדים ששיחקו מחבואים במגרש. עיניי נחתו על קבוצה של בנים ששיחקו כדורגל. מעולם לא הבנתי איך הם יכלו לרוץ לכאן ולכאן על הדשא במזג אוויר שכזה; נהיה לי חם רק מלהסתכל עליהם.
סירבתי להאמין למה שעיניי רואות וחזרתי לבחון את אחד הבחורים בקבוצת הכדורגל. ג'ייק. התפללתי שהארי לא ראה אותו וניסיתי למשוך אותו לכיוון אחר, אך זה כבר היה מאוחר מידי.
"מה נשמע, לאב?" ג'ייק קרא לי מרחוק.
ראשו של הארי הסתובב לכיוון הקול. הוא לחץ את ידי ומיד עזב אותה. עיניו התכהו ומצחו התקמט בעצבים. ידיי נלחצו אל חזהו כשהוא החל להתקדם קדימה.
"הארי, תפסיק. אתה לא יכול לפתור הכל בעזרת אלימות. אני יודעת שאתה יותר חכם מזה," אמרתי לו.
"בו, לכי וחכי לי שם," הוא אמר מבלי אפילו להסתכל עליי.
"לא."
הארי הסתובב להסתכל עליי במבט מוטרד. ידיו הגדולות נשלחו למותניי והוא ניסה למשוך אותי מאחוריו, ללא הצלחה; זזתי כשהוא נגע בי והורדתי את ידיו ממני במהירות.
