הארי התיישב לידי על השולחן שבו נהגתי לשבת כשצפיתי בו מאמן אנשים אחרים. לפעמים הבאתי איתי ספר כך שאוכל לקרוא בזמן שאני מחכה לו שיסיים. טום הצטרף אלינו למספר דקות אך המשכתי לקרוא את הספר מפני שהם דיברו על אגרוף, אך הרמתי את ראשי וחזרתי למציאות כששמעתי מתוך שיחתם משהו שקשור לקרב. הנחתי את הספר לידי והארי הבחין שתשומת הלב שלי חזרה אליהם. הסתכלתי עליו במבט שואל והוא תפס את ידי.
"יש לי קרב."
הוא עזב את ידי והסתובב בחזרה לטום.
"רגע, מה?" נענעתי בראשי, "אמרת שאתה לא נלחם."
"אני יודע, אבל משהו אורגן לשישי בערב."
הם המשיכו לדבר ביניהם כשאני ישבתי לידם. הרכנתי את ראשי ושיחקתי עם אצבעותיי; נזכרתי שהארי אמר שהכוח שלו גובר בהרבה על תחום המשקל שלו. זה יהיה מסוכן מידי ליריב שלו. קימטתי את מצחי ותפסתי בכתפו. הוא נראה מעט מופתע לנוכח ההתפרצות שלי לשיחתם.
"הוא בקבוצת המשקל שלך?"
הוא היסס, כאילו ניהל קרב עם עצמו בתוך מוחו; כנראה הוא התלבט אם עליי לדעת את הפרט הזה ואם כדאי לו לספר.
"הארי," דרשתי ממנו לענות.
חפרתי עם ציפורניי בעורו והתייאשתי עמוקות כשחיוך הפציע על פניו היפהפיות.
"את חמודה כשאת עצבנית."
זזתי מעט כשידו עלתה וליטפה את לחיי. הארי ניסה להסיח את דעתי והתוכנית שלו הצליחה לכמה שניות לפני שהבנתי מה הוא עושה.
"תפסיק ותענה על השאלה."
גבותיו הורמו כששמע את הטון שלי. הוא חייך חיוך רחב שחשף גומות עמוקות והאיר את פניו. הוא נראה כל-כך צעיר.
"לא."
הוא הטה את ראשו הצידה והמשיך לחייך כשחיכה לתגובתי.
"לא?" שאלתי בבלבול וקימטתי את מצחי.
"הוא בקבוצת המשקל הבאה."
טום צפה בשיחה שלנו בסקרנות, ללא ספק מופתע מהטון שהפגנתי כלפי הארי. הסתכלתי עליו בתקווה להוציא ממנו תגובה כלשהי לסיטואציה.
"בו, אל תדאגי לגבי זה. האז ייקח אותו בקלות."
טום חבט בכתפו של הארי ושניהם צחקו.
"א-אל תעודד אותו! ה-הבחור שאתה נלחם בו, הוא יותר גדול ממך! זה מסוכן, הארי."
לחץ התחיל להתגבר בי. לא רציתי לראות את הארי נפגע. ניסיתי לחשוב על איפה הקרב בכלל ייערך - הוא בטח שלא יכל להיערך במקום בו עבדו; הם לא יתנו להארי להילחם, בטח שלא במישהו בקבוצת המשקל שמעליו. ואז הבנתי שהוא בעצם לא אמר להם.
"הקרב בכלל לא חוקי, לא?" אמרתי בשקט.
הארי ליקק את שפתיו באטיות והביט בי בשקט בעיניו הירוקות.
