הארי סגר את הדלת בזמן שעשיתי את דרכי אל צידו השני של החלל החשוך. אצבעותיי גיששו וחיפשו את המתג של האורות העדינים שבחדרי; כשמצאתי אותו, החדר הואר ב ורוד עדין. הסתובבתי בשביל להסתכל על הארי שכבר הספיק להוציא את המפתחות, הפלאפון והארנק מהכיס האחורי של הג'ינס שלו. עיניו היפהפיות והעמוקות בהו בי כששיחקתי עם ידיי ונעמדתי על קצות אצבעותיי.
ידעתי שהוא הבחין בלחץ שלי מפני שהוא חייך חלושות.
"בואי לכאן."
אצבעותיו הארוכות נשלחו לכיווני ואני התקדמתי אליו בכדי לקבל את המחווה. בלעתי את הלחץ שלי ונשכתי את שפתי התחתונה. ידו השמאלית של הארי החליקה במורד גבי וקירבה אותי אליו.
"את בטוחה. אני אשמור עלייך תמיד," הוא לחש.
והאמנתי לו; ידעתי ששום דבר לא ימנע ממנו לשמור עליי ושהוא יעשה הכל בכדי לאפשר שאהיה בטוחה. קשה היה לתאר למישהו כיצד מערכת היחסים שלנו התחילה, אך אפילו יותר כיצד היא התפתחה. יכולתי לסמוך על הארי עם לגמרי הכל. האם ככה זה מרגיש להיות מאוהבת? להיות כל-כך קשורה למישהו ולרצות לתת לו הכל...
הארי כבר נתן לי את הלב שלו.
נשיקה תמימה הוחלפה בינינו; כשהתרחקנו, שפתינו המשיכו להבריש זה את של זו. הצמדתי את מצחי לשלו ומיששתי את בטנו בזהירות. ידיי רעדו כשתפסתי בקצה חולצתו; הסרתי אותה מעל גופו וקמט הופיע במצחי כשראיתי את פצעיו באור הקלוש מסביבנו. למרות חוסר השלמות והפצעים הנראים לעין, הוא עדיין נראה יפהפה בצורה עוצרת נשימה עם העור החלק והשזוף וקווי השרירים שלו שעליהם עברתי בהערצה.
"אתה בטח מלאך," לחשתי והסתכלתי על פניו מלמטה.
צורתו היפה הוארה באור הקלוש שהפיקה מנורת הלילה בחדרי; תלתלים כהים, גומות, חיוך יפהפה, עיניים ירוקות ועמוקות ושפתיים מלאות ועגולות. הוא לא הזכיר אף אדם שאי פעם הכרתי.
"אני לא מלאך, בייבי," הוא אמר בקול קצת כואב והפיל את עיניו למקום שבו תפסתי את ידו.
ידעתי שהארי היה שותף במספר רב של פעילויות מפוקפקות ולגמרי לא הייתי בטוחה אם האופל שאופף אותו אי פעם יעלם ממנו, אבל לא רציתי שהוא ישתנה בשבילי.
"טוב, אני חושבת שאתה כן."
הרמתי את ידו אל פי והשארתי נשיקות עדינות על גבה.
"למה?" הוא שאל בבלבול.
"איך מישהו יכול להיות עוצר נשימה כמוך ולא להיות מלאך," שאלתי בשקט, "זה ההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו," חייכתי.
הוא חייך בשקט למשמע ההערה שלי ונשק לקצה אפי. אצבעותיי טיילו על כתפיו ובמורד ידיו ולחצתי על שריריו בעדינות. עדיין לא יכולתי להאמין שהוא ניצח בקרב; הייתי לגמרי מופתעת מהכישרון שהראה בזירת האיגרוף אך מצב הרוח המרומם הזה התפוגג בקלות כשמוחי נדד למחשבות על הדבר שגרם להארי להתעצבן כל-כך.
