"בוא נלך לגלגל הענק," תפסתי בידו של הארי.
ניסיתי להתקדם קדימה אך הוא לא זז ונשאר קפוא ועומד במקום. מבטו טייל אל חלקו העליון של הגלגל; ילדים קטנים נופפו בשמחה להוריהם שחיכו להם למטה.
"מה קרה?" שאלתי.
"את בטוחה שאת לא רוצה ללכת לדברים אחרים?" הוא הסתכל מסביב.
הוא הסתובב במקום ובחן אותי במבט קשה. המבט בעיניו היה דבר שלא ראיתי אצלו לפני; חייכתי אליו והוא המשיך להסתכל עליי בשקט.
"אתה מפחד מגבהים, הארי?" חייכתי.
לסתו ננעלה.
"לא, אני לא מפחד," הוא מחה, "אני פשוט לא מרגיש בנוח עם העובדה שאהיה במרחק גדול מידי מן האדמה," הוא המשיך והחווה לגלגל הגבוה.
התחלתי לצחקק מבלי שיכולתי לעצור את עצמי אך הפסקתי מיד כשחזרתי להסתכל על הבחור היפהפה שעמד מולי.
"בו." הארי הזהיר בשקט.
"זה בסדר, אני אלך לבד."
התחלתי ללכת וכבר נעמדתי בתור אך לפתע שמעתי את נהימתו החזקה; הסתובבתי והסתכלתי עליו, ראשו נע בשקט ולסתו עדיין נעולה.
"לא," הוא אמר במהירות. הוא נאנח עמוקות ועצם את עיניו. "את לא הולכת לבד."
לפעמים האופי המגן-מידי שלו שימש כיתרון משמעותי; הוא צפה בי כשנעמדתי על קצות אצבעותיי והחזקתי בכתפיו.
"אל תדאג, אני אחזיק לך את היד אם תרצה."
"אוח, תפסיקי לרדת עליי," הוא התלונן בזמן שאני צחקתי בקול.
***
"הנסיעה הכי גרועה בעולם," הארי התלונן.
"אני בטוחה שהיית נהנה אם לא היית עסוק ב לעצום את העיניים. הנוף היה נהדר," חייכתי.
סירבתי להקשיב לתלונותיו של הארי; דעתי הוסחה ממשהו שעמד מאחוריו.
"בוא," תפסתי בידו.
נעמדנו מול דוכן שעשועים בתחנות המשחקים שבפארק.
"הצב שלי," צמצמתי את עיניי לכיוון הבובה הפרוותית.
הארי צחק בזמן שהגיש את המטבעות לאיש שבדוכן.
"אני אשמח לראות את זה," הוא אמר בכוונה ברורה להתגרות בי.
אני אוכיח לו שהוא טועה; האיש בדוכן הסביר לי שעליי להפיל את שלושת הכוסות שנערמו מאחורה. קיבלתי שלושה כדורים קטנים וירוקים. שני הניסיונות הראשונים שלי הגיעו ממש קרוב אך כשלו לבסוף. הארי צפה בי בחיוך בעודי מנסה להפיל את המכשולים הקטנים בדרך לפרס שלי.
"אוי נו באמת!"
הארי צחק.
"יש לי את הדיוק, אני פשוט צריכה כוח," מלמלתי.
