טיפסתי מחוץ למונית אחרי ששילמתי את חלקי בתשלום. חברותיי נפנפו לי לשלום כשהלכתי בשביל שמוביל לביתי. הן לגמרי תיחקרו אותי לגבי מה שקרה עם הארי, ואני בעצמי עדיין הייתי בשוק מוחלט מכל העניין.
כשנכנסתי לחדר, פשטתי את בגדיי והשלכתי אותם לדלי הכביסה. הברשתי את ידי בשערי הכהה לפני שפניתי ללכת לכיוון הארון. החלקתי את החולצה מעליי ותוך כדי הליכה לשירותים, לבשתי את מכנסי הפיג'מה שלי. הדלקתי את האור בישנוניות, הרמתי את מברשת השיניים ומרחתי עליה משחה. פתחתי את הפה והתחלתי לנקות תוך כדי שאני מסיטה את שיערי לאחור ומזיזה את ראשי לצד. מברשת השיניים נפלה מידי והדהדה כשנפלה לכיור. הייתי בהלם כשראיתי את הסימן שהוא השאיר לי - אדום בוער עם סימנים סגולים בולטים. החלקתי את אצבעותיי על הפצע. הוא סימן אותי. רעדתי מהמחשבה. ניסיתי להתנער מהזיכרון של שפתיו על גופי, שהחריד אותי יותר מרגע לרגע. "את שלי עכשיו" . המילים שהוא אמר הדהדו לי בראש בזעזוע. הכרחתי את עצמי להוציא את הארי מהראש ולהתמקד בחזרה בצחצוח השיניים.
סיימתי להתארגן לשינה ושקעתי במצעים הרכים. גלגלתי את ראשי הצידה וחיפשתי עם ידי את מקור הרטט. החזקתי את הפלאפון אל מול פניי. ההודעה הייתה מהארי. הלב שלי פעם במהירות ובבהילות כשהכרחתי את עצמי לפתוח את ההודעה.
מ: הארי
"את יודעת, אני חושב שאת צריכה לסגור את הווילונות לפני שאת מתפשטת. תודה על ההופעה. אוהב, ה."
קפצתי מהמיטה והתקדמתי לכיוון החלון. עיניי נחתו על רכב גדול ושחור שחנה בצד השני של הרחוב. פחד חלחל בי. הארי נשען על המכונית, ידיו משולבות על חזהו החזק. אפילו בחושך, יכולתי לדעת שעל פניו מתנוסס חיוך שחצני. הוא משך את עצמו מן המכונית והתקדם לצידה השני, מתיישב במושב הנהג. לפני ששמתי לב, המכונית התניעה ונעלמה לה ברחוב.
"לאן הכנסתי את עצמי".
***
"בוקר, בו".
אמא צעקה את שמי מהמטבח כשהיא שמעה את צעדיי במדרגות. כשהלכתי לאורך המסדרון, הצצתי במראה ונזכרתי שעליי לכסות את הסימן המחריד שעל צווארי. הסטתי את השיער קדימה וכשראיתי שהוא מסתיר את הפצע היטב, התקדמתי לכיוון המטבח ופתחתי את הדלת.
"בוקר, אמ..."
נעצרתי בפתאומיות כשהבחנתי בערימה של תלתלים כהים שיושבים ליד שולחן האוכל. זה לא יכול לקרות. כשאמא שלי עם הגב אליו, הוא הרשה לעצמו לבחון את גופי, מלמעלה למטה, עם עיניו הירוקות. הרגשתי לפתע מודעת לעצמי, ועיניו נחו על עיניי.
״אה, בו, הבחור המקסים הזה עמד בחוץ, אז הרשיתי לעצמי להכניס אותו פנימה."
חיוך התפשט על פניו, חושף גומות עמוקות בלחייו.
