פרק 2: הו.

Comincia dall'inizio
                                    

זאין: בהחלט למה...

הארי: (מברבר) אני לא רוצה לדבר עליו בגלל שאין לזה פואנטה. הוא לא מחבב אותי וזה בסדר. שיהיה. הוא לא חייב לחבב אותי. אני לא מצפה מכולם לחבב אותי. הוא פשוט ימשיך בשלו, ואני אשאר רחוק ממנו אם הוא רוצה להמשיך... לא לחבב אותי-

זאין: אתה עושה את זה שוב.

הארי: מה? מה אני עושה?

זאין: נהיה מביך.

הארי: הו. (שתיקה) טוב...

זאין: ועכשיו אתה עושה את הדבר השני, שאתה קופא לגמרי ולא מצליח לצאת מזה.

הארי: (מסמיק) הו. אמ, אני... סליחה?

זאין: (מצחקק, מנענע בראשו) פשוט קח את זה באיזי, אחי. הוא מניאק. יש הרבה כאלו בעולם. אתה לא יכול להתחמק מכולם.

הארי: אני לא מתחמק מלואי. אני פשוט במקרה נמצא במקומות שהוא לא נמצא בהם. אלא אם כן אנחנו חייבים להיות באותו מקום. ואז זה בלתי נמנע. לא שאני מנסה להמנע ממנו בכלל. מבין?

זאין: אני מבין אותך, אבל אתה לא צריך לתת לו להשפיע עלייך ככה.

הארי: הוא לא משפיע עליי בכלל. הוא לא קשור לכלום, אוקי? אני פשוט כזה. זה מי שאני. אני-אני אה, זה אה... אני גרוע בלהיות כאילו... בן אדם, מבין?

זאין: (משועשע) אתה גרוע בלהיות בן אדם?

הארי: אוקי, לא אמרתי את זה ככה.

זאין: אבל אתה כן.

הארי: אני מברבר הרבה. אני לא מתכוון לעשות את זה.

זאין: זה בסדר. לא אכפת לי. אני מכיר אותך שנים. אם היה לי אכפת לא הייתי נותן לך את המלצת העבודה המהוללת הזו... אתה יודע שאני הסיבה לכך שהעסיקו אותך, נכון?

הארי: אתה לא נותן לי לשכוח. (עצוב יותר) לאנשים אכפת... אנשים אחרים...

זאין: זאת אומרת ללואי?

הארי: לא, זאת אומרת, אני לא יודע. מפריע לו, כשאני מברבר?

זאין: ללואי מפריע כשאנשים נושמים בקרבתו. הוא פשוט בן אדם לא שמח.

הארי: הו. (מודאג) למה הוא לא שמח?

זאין: כי הוא לואי טומלינסון. חוסר שמחה זה אחד מהמרכיבים שלו, חוסר שמחה, חוצפה ותחת גדול.

הארי: (מצחקק) באמת יש לו תחת גדול. ביחס לילדון כזה קטן.

זאין: ברור ששמת לב לזה.

הארי: (מסמיק) לא! (ממלמל) אני פשוט אומר... (משתעל) מה גורם לו להיות לא שמח?

זאין: הוא פשוט לא ציפה שהחיים שלו יראו ככה, אני מניח, לפחות זה מה שהוא אומר. הוא לא רצה לעבוד 14 שעות ביממה, בגשם או בשמש, בסביבת ילדים צורחים. אתה מאשים אותו? כולנו מתעייפים מכל זה לפעמים. גם לך ימאס לזה כשתגיע ל3 שנים של עבודה-אתה אפילו לא שנה פה. אני לא יודע מה חוץ מזה. אף אחד לא יודע. לואי פשוט עצוב, סוף סיפור.

הארי: הו.

זאין: אני יודע מה אתה חושב אבל אני אוסר עלייך. תן לדברים לקרות. הוא לא שמח. אתה לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה. אתה לא יכול להציל את כולם.

הארי: לא התכוונתי להציל את כולם, או לעשות משהו. אני גם ככה לא יכול כי הוא שונא אותי, מסיבה כלשהי, אז הוא לא היה רוצה לדבר איתי. אז לא התכוונתי לעשות כלום.

זאין: יופי.

הארי: מה חשבת שאני הולך לעשות?

זאין: כלום. אני לא הולך לתת לך רעיונות.

הארי: יופי, כי זה מה שהתכוונתי לעשות. כלום.

זאין: (מנענע את הראש, מחייך) אני לא מבין אותך לפעמים. אני פשוט... אני לא מבין אותך.

הארי: למה? מה אמרתי עכשיו?

זאין: כלום. אתה נהיה מוזר באקראיות.

הארי: מוזר רע?

זאין: לא, פשוט מוזר בכללי.

הארי: סליחה. אני יכול להיות פחות מוזר.

זאין: זה לא ממש עוזר.

הארי: אני מוזר עכשיו?

זאין: (צוחק) כן.

הארי: סליחה. (שתיקה) אני פשוט לא אדבר לכמה זמן... (לוחש, מחייך) או שזה גם מוזר?

זאין: זה מוזר שאתה שואל. כל הדבר הזה מוזר.

הארי: הו.

וידויים של נסיך דיסני הומו // מתורגם לעבריתDove le storie prendono vita. Scoprilo ora