"הכל בסדר?" שאלתי אותה בחצי חיוך,סוגר את הדלת אחריי.
היא נראתה מבועתת,"הוא ענה.חבר של אבא שלך ענה."
פערתי את פי, "מה הוא אמר?"
"הוא יודע על מי אנחנו מדברים,והוא יודע מי זה אבא שלי. הוא אמר שהוא אפילן מכיר את אמא שלי" היא ניגבה דמעה שזלגה מעיניה.
"נו,אז מי זה אבא שלך?איפה הוא?מה איתו?' כל כך הרבה שאלות התרוצצו לי בראש.
"אפילו אתה מכיר אותו" היא אמרה באכזבה, "זה היה התוכנית שלך כל הזמן? יידעת שהוא אבא שלי ועשית את כל החרא הזה בשביל להתקרב אליי?"
"אני מכיר אותו? מה? איזבלה מה לעזאזל?! למה שאעשה לך דבר כזה?" לא הבנתי מה קורה.
"איך קוראים לחבר הכי טוב של אבא שלך?" היא אמרה בחוסר סבלנות,מתיישבת על הרצפה.
התיישבתי גם אני על הרצפה, "אני לא בקשר כל כך עם אבא שלי. למה שיזיז לי מי זה חבר שלו?" לאיפה השיחה הזו הולכת?
"אני מתכוונת ללוקאס בראון, אבא שלך לוקאס." היא גיחכה,כאילו לא מאמינה לי.
"לוקאס הוא לא אבא שלי ואת יודעת את זה." התעצבנתי.
"ברור." היא אפילו לא התנצלה.
"החבר הכי טוב של לוקאס הוא היה גם חבר טוב של אמא שלי,והוא מת לפני כמעט 10 שנים." אמרתי בכעס.
היא הביטה בי והינהנה,כאב בעיניה.
ואז ההבנה הכתה בי.
אבא של איזבלה זה פדרו.
פדרו שאמא שלי ולוקאס אהבו כל כך הרבה ועדיין כל שנה ושנה עורכים טקס לזכרו.
"הולי פאקינג שיט" אמרתי בשקט.
"התגובה שלי הייתה קצת יותר גרועה." היא הצביעה על פניי.
"אני כל כך מצטער,איזי." התקרבתי אלייה,מחבק אותה חזק.
"מצטערת שהאשמתי אותך." היא הייתה כזאת חמודה. גם שהיא גילתה משהו כל כך עצוב היא חושבת על אחרים.
"היי,בייבי. זה בסדר." ליטפתי את פניה.
"אפילו לא היה לי הזדמנות להכיר אותו." היא המשיכה לבכות.
"אני פה.." לא ידעתי מה להגיד.
אני בחור,מאיפה אני צריך לדעת איך מנחמים בחורה?
"אמא שלי אמרה שהוא לא יידע שהיא בהריון,הוא לא ידע אף פעם שיש לו ילדה." היא בכתה בקולניות, "א..אני...לא היה לי הזדמנות להכיר אותו!"
"את יודעת,אנחנו סוג של משפחה עכשיו" ניסיתי לנחם אותה וחייכתי.
"מה?" היא גיחכה.
"אמא שלי ולוקאס תמיד אומרים שהם היו משפחה." אני מחייך אליה.
"לעולם לא היה לי משפחה. זה תמיד היה רק אני ואמא שלי" היא הניחה את ראשה על הירכיים שלי,נשכבת על הרצפת מסדרון.
"גם לי לא היה,יש לי את לוקאס ואמא שלי ואני לא צריך יותר. וגם את לא תצטרכי" נישקתי את הלחי שלה.
אז אני מניח שאחרי הכל אני ואיזבלה לא נוכל בכלל לצאת מאחר ואנחנו סוג של 'משפחה'.
אחרי שעה וחצי בהן ניחמתי אותה על מות אביה, חזרתי לחדר.
ברייאן שכב במיטתו עם האוזניות שלו,מאזין למוזיקה.
טד פתר תשחץ,לאחרונה התברר לי שהוא מכור לחרא הזה. יש לו אלפי חוברות זרוקות בכל מקום.
"הכל בסדר?" הוא הביט בי בתהייה.
כנראה שמע את הבכי הקולני של איזי.
"מסתבר שאני ואיזבלה סוג של משפחה" הייתי עדיין בהלם להגיד את זה,אך צחקתי.
"אתם מה?" הוא פער פיו.
"כן! הייתי בפאקינג הלם"
"פאק,אחי" טד ניענע ראשו,צוחק.
"מה קרה?" ברייאן הוריד את האוזניות שלו.
"איזבלה ודניאל סוג של משפחה." טד צחק בקול.
אך לא כמו שברייאן צחק, "מהה?"
"אוי לעזאזל,תחשוב איזה מביך זה היה אם הייתם שוכבים!" טד אמר.
"יש לי מזל" צחקתי,פותח את הארון ומוציא משמה מגבת, גופיה מכנס ותחתון.
הורדתי את החולצה שלי ואמרתי, "אני הולך להתקלח,אל תנעלו את הדלת."
"דאמממ" ברייאן אמר,קןרץ לי בצחוק.
אני לא אתפלא אם הוא רציני.
טוד צחק ואני חייכתי,לאחר מכן יצאתי למסדרון והלכתי למקלחת.
בבוקר שלאחר מכן, ברייאן נכנס לחדר הפוך לחלוטין.
כנראה מנסה להחלים מהפרידה הטרייה שלו.
"בוקר טוב גם לך" צחקתי.
"בוקר טובבב מר בראוןןן" הוא אמר,מוריד את החולצה שלו.
"אם נתחתן בגיל 30,אני לא אהיה מוכן שתסתובב ככה בלילות." גיחכתי.
"אהיה כולי שלך" הוא קרץ ולקח מגבת.
השעון המעורר של טד החל לצלצל.
ככל שהזמן עבר והתקרבתי יותר אליהם,ידעתי להכיר אותם הרבה יותר טוב.
לדוגמא,ידעתי שלא נדרש לטד יותר מפאקינג 5 דקות להתארגן. אז הוא מכוון שעון מעורר 10 דקות לפני תחילת שיעור.
מבחינתי זה פסיכי לגמרי,אבל זה הולך לו.
כי אני בדרך כלל לא רואה אותו מאחר לשיעורים.
בריאן הסתמס עם מישהו וצחק לאחר מכן.
"הכרתי בחור אתמול,הוא כל כך מצחיק שזה לא ייאמן" הוא צחק בקול.
"הוא סימן אותך בכלהגוף?" הצבעתי על סימני ההיקי שלו.
"אלא מה?" הוא קרץ לי.
"הןא לומד פה?" שאלתי.
"לא,סיימתי עם בחורי קולאג' מטופשים. הוא בן 24" הוא חייך.
"24? " אמרתי בפליאה.
"הוא כל כך מקצועי,זה היה חלומי. אני כל כך התגברתי על הפרידה " הוא נשך שפתיו ובהה.
"אני שמח בשבילך" צחקתי.
"אל תדאג בייבי. אם זה לא ילך, אני יודע שאתה תמיד פה." הוא קרץ.
"ברור,תמיד" צחקתי.
"עד גיל 30 " הוא אמר כאשר יצא מהחדר.
"עד גיל 30" אמרתי וצחקתי.
הטלפון של ברייאן צלצל מספר פעמים אחרי שהוא הלך, ובסופו של דבר לא יכלתי שלא לענות לטלפון כאשר אותו אדם בשם "בני" התקשר בערך 6 פעמים.
"הלו?" אמרתי.
"אז,מתי אתה בא לקחת את הסמים ממני יחתיך אחד? היה ממש כיף אתמול" קול עמוק נשמע בצד השני.
"זה..חבר של ברייאן." רציתי לקבור את עצמי.
הוא כיחכח בגרונו ואמר, "למה ענית לעזאזל? איפה ברייאן?"
"הוא במקלחת. התקשרת כל כך הרבה פעמים שחשבתי שזה מקרה חירום" אמרתי.
"סמים הם תמיד מקרי חירום" הוא אמר,גיחך וניתק.
ברייאן השתעשע עם פאקינג דילר?
מה לעזאזאל לא בסדר איתו?
－
אחרי כל כך הרבה זמן שלא העלתי פה פרק😅😅😅😅😅😅😅