סיימנו לשלוח את האיימל לחבר של לוקאס מניו יורק והתפללנו שתהיה תשובה חיובית והוא ילך לחפש את אבא של איזבלה,פדרו.
אנחנו חייבים למצוא את אבא של איזבלה.
בתחילת כל העניין הזה,לא היה לי שום עניין למצוא את אבא שלה.
עשיתי את זה רק בשביל להשיג זיון,
אבל עכשיו זה מעניין אותי ומסקרן אותי כל כך שאני חייב לגלות מי זה לעזאזל אבא של איזי.
"מתי נראה לך הוא יענה?" היא תהתה,בוהה בתיבת ה'דואר נכנס'.
"לא יודע,הבן זוג של אמא שלי אמר שייקח בטח יום עד שיענה לנו." משכתי בכתפיי.
"זה לא מוזר בעינייך שאמא שלך נשואה למישהו אחר?" איזי הניחה את ראשה על כתפי.
"לא,אני לא כל כך מכיר מציאות אחרת..כאילו,היא לא הייתה נשואה לאבא שלי מלכתחילה. והכרתי את לוקאס שהייתי בן 8,אז הוא סוג של אבא בשבילי." אמרתי והיא הנהנה.
"אמרו לי שהוא מפורסם" היא אמרה.
הבטתי בה,מרים גבותיי.
עכשיו הכל ישתנה?
"מי אמר לך?" שאלתי.
היא הרימה את ראשה מכתפי והביטה לתוך עיני, "השותפה שלי לחדר." היא אמרה.
"אני צריך ללכת" קמתי מהכיסא.
הבעת דאגה נראתה על עינייה,"מה?למה?זה משהו שאמרתי?"
"לא,הכל בסדר." גיחכתי," יש לי עבודה לעשות."
"צריך עזרה?" היא שאלה בחיוך קטן.
"אצטרך את כל העזרה שאפשר לקבל." עזרתי לה לקום,מגחך.
יצאנו מחדרה והלכנו לחדר שלי,להביא את ספרי הלימוד שלי.
בחודש האחרון בילינו כל רגע ביחד,
היא הפכה לסוג של החברה הכי טובה שלי,אני מניח.
הריצות האלו סביב החיפוש אחר אבא שלה הפכו למטרה לשנינו ולא רק לה,ומצאנו את עצמנו נמצאים בגוגל/אתרי אינטרנט עד שעות הלילה המאוחרות רק בשביל זה.
מה שקירב אותנו יותר אחד לשני.
זאת אומרת,מי לא מתקרב אחד לשני שהם ישנים ביחד כמעט שבועיים ברציפות?
הייתי צריך לעצור את עצמי מלנשק אותה אוו לאחוז לה בתחת,
לפעמים הייתי צריך להזכיר לעצמי שאנחנו לא בני זוג.
שנינו ידענו את זה שאנחנו לא בני זוג אלא ידידים אבל שאר הבית ספר לא ידע.
תוך פחות משלושה ימים,כאשר נכנסנו ביחד לקפיטריה כולם מיהרו לרכל ולהפיץ.
לא הבנתי על מה המהומה.
ברייאן וטד אמרו לי שזה נראה יותר מ'סתם חברות' ואני מצידי התעלמתי מזה כל עוד נהנתי להיות בחברתה של איזבלה.
אך עם זאת,כן פיניתי זמן לברייאן וטד וביליתי איתם.
אני מניח שאני אוהב את זה שלאיזי לא כל כך אכפת שהאבא החורג שלי זה לוקאס,
היא פשוט נהנתה להיות בחברתי.
וזה בסדר,כי גם אני.
הייתי מחכה כל פעם מחדש לערב ולמפגש היומי שלנו,בחדר שלה.
אני יושב על המיטה והיא יושבת על הרצפה, "ככה אני אוהבת" היא אמרה בפעם הראשונה שצחקתי עלייה על כך,ומאז ידעתי לא להזכיר את זה שוב וזה החל להרגיש לי נורמאלי.
המגן של הלפטופ שלה, תמונה של ליאונרדיו דקפריו, בהתחלה הפריע לי בעין. מכיוון שהיא ישבה מולי עם הלפטופ זה תמיד הרגיש לי כאילו ליאונרדיו דקפריו בוהה בי.
היינו שמים שוקו עם קצפת לצדי גופינו והיינו מחפשים ביחד עוד פרטים.
לרוב מתמהמהים ביןטיוב,רואים סירטונים מצחיקים שעות וחוזרים 'לעבוד'.
זה הפך להיות סוג של הרגל,
אבל הרגל שאהבתי במיוחד.
זה הפך כבר לציפייה,להיות איתה כל הזמן הזה,
אפילו אם לא בדיוק דיברנו כל הזמן. זה היה כיף,פשוט לשבת אחד עם השני.
ככל שבילינו יותר זמן,כך הכרנו אחד את השני יותר טוב.לעולם לא חשבתי שמישהו יכול להכיר אותי כל כך טוב.
"אממ...אתה איתי,דביל?" היא טפחה על כתפי. מוציאה אותי ממחשבותיי.
"כן" צחקתי.
"אוקיי אז למה המדע מחזק את טענת המפץ הגדול?" היא שילבה ידייה,מרימה גבותייה, צוחקת ומחכה שאכשל.
"כי זה יותר הגיוני?" גיחכתי.
"אתה מקרה אבוד" היא צחקה בקולניות.
צחקתי ואמרתי, "סליחה,סליחה. עכשיו אקשיב."
כעבור 3 שעות,עברנו על מחצית מהעבודה ועשינו אותה.
ולאחר מכן כל אחד הלך לדרכו,
שנינו היינו מבואסים עם רגע הפרידה.
גם אם היינו ביחד כל היום רק רצינו להיות ביחד וביחד וביחד.
"אולי פשוט עדיף שנעבור לגור ביחד." היא גיחכה.
"למה?" חייכתי.
"אנחנו כל הזמן ביחד בכל מקרה." היא אמרה וצחקתי.
"לגמרי"
"לילה טוב" היא אמרה,מחבקת אותי.
אהבתי את זה שהיא לא רזה,היא הייתה מלאה אבל זה בהחלט שיבח מקומות אחרים כמו הציצי והתחת ככה שהשומן התאזן והיא הייתה מזכירה לי את אשלי גרהאם.
היא הייתה יפהפיה.
"לילה טוב,בייב." אמרתי ונישקתי אותה בלחי.
היא גיחכה, "קראת לי הרגע בייב?"
שהבנתי מה שעשיתי הסמקתי במבוכה,הוצאתי לשון והתקדמתי אלייה מנסה להפגין גבריות בבושה הקטנה,
"יש לך בעיה עם זה??" אמרתי בקול מאיים,מרים גבה.
"לא,לא" היא הניחה יד על חזי. "לגמרי לא."
"לילה טוב לך" אמרתי,מחייך. והתחלתי לצעוד לי לחדרי.
"לילה טוב בייבי" היא צעקה כאשר היינו במרחק של 20 מטר אחד מהשני.
צחקתי לעצמי והתקדמתי, מבחין במבטים המסתכלים על שנינו כאשר היא צעקה "בייב".
"בייב?באמת?" בריאן אמר כאשר נכנסתי לחדר.
גיחכתי וסגרתי את הדלת אחריי," היא צעקה כל כך חזק?"
"הריכולים צעקו כל כך חזק. הריכולים." ברייאן גלגל עיניו.
"הכל טוב,בריי?" צחקתי,הוא נראה עצבני.
"הוא נפרד מהחבר שלו." טד אמר,ממשיך לבהןת בטלפון שלו.
"אני?ממש פאקינג לא!" ברייאן הדגיש, "הוא זרק אותי!"
"למה?" התיישבתי לצידו.
"כי נישקתי את אלכסיה." הוא גילגל עיניו.
"אבל אתם חברים.אז מה?" הבנתי לליבו של בראיין.
"אז זהו שהוא חושב שזה נקרא בגידה! מה בגידה?? אני הומו!!!!" הוא צעק בעצבים.
"אחי,צ'יל" טד אמר,מושיב אותו בחזרה על המיטה,לצידי.
"אני בחיים לא אמצא בן זוג נורמאלי ואתחתן." ברייאן הניח את ראשו על כתפי.
"היי,בוא נעשה הסכם" אמרתי,מגחך.
טד הביט עליי בסקרנות וברייאן לא טרח להביט בי.
"כן?" ברייאן התעניין.
"אם עד גיל 30 שנינו לא נתחתן,נתחתן אחד עם השני." קרצתי לו.
"הולי פאקינג שיט!" טד היה הראשון להגיב,ולהתפרץ בצחוק.
"אומיגאד כן!" ברייאן צרח.
"אני אשמח להתחתן איתך בייב" הוא אמר וקרץ לי.
"תמיד ידעתי שאתה פאקינג הומו" טד הצביע עליי,צוחק. "מה איזבלה תגיד על זה..?" הוא התגרה בי.
"אני ואיזבלה לא יוצאים" צחקתי, "ואני לא הומו."
"אתה תהיה הומו אחרי שתהיה איתי" ברייאן אמר ובלי שום אזהרה נישק אותי על השפתיים,דוחף במהירות גם את לשונו.
חוץ מזה שהוא נשקן טוב,לא היה לי בדיוק מה להגיד.
מה כבר יש להתלונן על נשיקה כל כך טובה?
תיקתוק בדלת נשמע, ואיזבלה נכנסה כאשר טד פתח לה.
"איזבלה,בייב! מה שלומך?" ברייאן אמר בחיוך קטן וגילגלתי עיניי.
"בסדר,מה איתך?" היא חייכה.
"הכל טוב,בייבי. הכל טוב." הוא קרץ לה וקם מהמיטה.
"אממ..דניאל,אתה יכול לבוא שנייה לבחוץ?" היא גרדה בראשה.
"אה-אה." הינהנתי וקמתי מהמיטה.
"אווווו" טד וברייאן צעקו,כאילו זה משהו רע.
זה משהו רע?
היא ראתה את הנשיקה שלי ושל ברייאן?
רגע,למה אני דואג לזה בכלל?
הרי אני והיא לא יוצאים בכלל.
אולי זה בכלל על אבא שלה?
מצאנו אותו?
היו מיליון ואחת אופציות בראש שלי,אבל חיכיתי שתגיד מה שיש לה להגיד.
-----
וויפ וויפ
מצד אחדדדדד איזבלה ודניאל מתקרבים
מצד שנייייי דניאל וברייאן עשו הסכם שיתחתנו ביחד אם לא יתחתנו עד גיל 30
ומה עם אבא של איזבלה
מי הוא
מה הוא
איפה הוא
כל זה בפרק הבא שללללל
OUR NEIGHBORHOOD
😂😂😂😂
ווומזל טוב לאניה אהובתי שסיימה תיכון זאת היא בתמונה סתם רציתי לשים תמונה שלה כי לא היה לי מה לשים וכי מגיע לאניה💖💖
ורק אומרת שהתגובות שלכן עושות אותי ככ שמחה אני מתעלפת כל פעם דודמגוגמגיגיג תודה שאתן קיימותתתת💜💛💚💙❤
אדיוס
שבת שלום לכולן 😍