פרק שעבר בגלל שכתבתי אותו חצי ישנה שכחתי להודות לבנות שעזרו לי מאוד בפרק הקודם!
אז תודה רבהההה ל kokikoki124 ול mayka1302 המדהימות! 💜💜
קריאה מהנה לכולן 💋
ושכחתי להגיד, מי שלא הבינה אז כאילו הם חיים במדריד אז מן הסתם הם מדברים ספרדית.
בתאכלס זה לא ככ חשוב אבל זה כמו בדמיון שלי אז היה לי חשוב להגיד חחחחח
---
"אני אקח פיצה. "נשמע קול שקט מאחוריי.
הסתובבתי, פוגשת בזקנה מהמוזיאון.
"מי את? " אמרתי בבהלה.
היא הביטה בי וצחקה.
"זה לא מצחיק. " בחנתי את לבושה.
בגדים בלויים וטיפה קרועים, שיערה היה בצמה שאפשר לראות שעליה כבר המון זמן ושפתייה היו לבנות במקצת.
היא בהחלט הייתה נראית חיוורת.
"אני אוהבת פיצה. " היא אמרה והתיישבה לצידי.
לאט לאט התרחקתי ממנה, נצמדת ללוקאס.
ששוחח עם דניאל.
יכלתי להרגיש את ידו של לוקאס נכרכת סביב גופי אך הוא עדיין דיבר עם דניאל ולא שם לב.
"תתרחקי ממני. "אמרתי בבהלה.
"בואי אליי, ילדתי" היא פתחה את ידיה לחיבוק.
זרועותיה היו מלאות בדם.
והדם נטף מידייה במהירות.
תוך שניות כל הרצפה סביבנו התמלאה בדם.
קפאתי מהבהלה.
עד שהיא הוציאה סכין,וכיוונה אותו אליי.
"בואי נהיה חברות לנצח" היא העבירה את המפית שלי על הסכין.
שהייתה עם טיפות דם.
"ת.. תתרחקי מ..ממני!" אמרתי בגימגום כבד.
"מה, בייבי? " לוקאס פנה אליי.
"ת..תגיד לה ללכת" הסתובבתי אליו אוחזת בידו חזק.
"למי? " הוא הביט בי מודאג.
הבטתי על דניאל, היה על פניו את אותו המבט שהיה ללוקאס.
"ל.. לה! " הצבעתי על הזקנה, שבהתה בלוקאס וצחקה.
לוקאס הביט על דניאל בשאלה ואמר, "בייב, אין פה אף אחד. " הוא ליטף את ידיי.
"מ.. מה? " הבטתי לתוך עיניו, מביטה על דניאל לאחר מכן.
"על מה את מדברת? הכל בסדר? " הוא לחש.
הסתכלו עלינו מספר אנשים בלי קשר למתרחש בגלל לוקאס, ואני רק הוספתי למהומה.
"לוקאס, תגיד לה ללכת!" ניענעתי את ידו, לא מאמינה לו.
לוקאס תמיד מותח אותי, תמיד.
זה לא הזמן לצחוק שהאישה המפחידה הזו צצה מולנו וזה מרגיש כאילו היא מתה לרצוח אותי.
הבטתי עלייה, היא החלה לתקוע סכין בגופה.
אין ספור פעמים.
כאשר תקעה אותו ברגליה בפעם הראשונה צרחתי צרחה מהגיהנום מהבהלה.
לוקאס קפץ בבהלה וכל האנשים שסעדו במסעדה הביטו עליי אחוזי בהלה.
"ב.. בואי נלך, בייבי. " לוקאס אמר,לא מבין דבר.
"אי אפשר להשאיר אותה ככה! " אמרתי לו.
"מארינלה, אין פה אף אחד. " לוקאס הביט לתוך עיניי, מלא דאגה.
"מ.. מה? " אמרתי בתדהמה.
מסתובבת,מקווה לראות שהזקנה הלכה אך היא עדיין הייתה שמה.
בוהה בדניאל, שבהה בה.
"ד.. דניאל אתה רואה אותה, נכון? " החזקתי בפניו.
הוא נלחץ קצת. " את מי? "
"את הזקנה שמולך!" אמרתי בהלם.
הוא הביט מולו, ולאחר מכן עליי.
הזקנה פשוט צחקה עליי בעודי מאבדת את שפיותי.
"אמא, אין פה אף אחד." הוא לחש.
"מ.. " התחלתי להגיד.
"בואי, בייב. "לוקאס אמר.
יצאנו מהמסעדה, ועלינו לרכבו של לוקאס.
מצויידים בערך ב20 פאפרצי.
"מה יש לך? " לוקאס אמר כאשר החל לנסוע.
הבטתי מהחלון, יותר נכון מכל החלונות, מוודא שהזקנה לא אחרינו.
"הייתה מישהי פאקינג זקנה! והיא התחילה לתקוע בעצמה סכין! וכל הרצפה הייתה דם! כל הרצפה! " צעקתי, שייכנס לו לתוך המוח.
אני לא משוגעת!
"בייבי, לא הייתה אף אחת!" הוא אמר ברוגע
"תוכיח שלא הייתה! " קיווצתי גבותיי.
"אני יכול להגיד לך אותו דבר. " הוא אמר וגילגלתי עיניי.
"הצרחה שלי לא מספיקה לך? " כעסתי.
"מארי, תראי לי את הסולייה שלך. " הוא אמר לפתע.
"מ.. מה? " לא הבנתי.
"תורידי את הנעליים" הוא אמר.
הורדתי אותן, מגישה לו.
הוא הפך אותן על ברכיו, תוך כדי הנסיעה והציג את סוליית הנעל שלי.
עדיין לא הבנתי מה הוא רוצה.
"אמרת שהכל היה דם." הוא אמר, "אין על הנעל שלך דם."
קיווצתי גבותיי. היא לא הייתה?
מה קורה לי?
יש משהו במה שלוקאס אומר.
הרי כל הרצפה הייתה דם.
למה איו על הרגליים שלי דם?
משהו פה לא הגיוני.
"נלך לרופא מחר. " הוא הציע ולא התנגדתי.
"אני מצטערת שהרסתי את הארוחה. " אמרתי באיטיות.
"זה בסדר" הוא חייך אליי את החיוך הכובש שלו.
למחרת בסביבות השעה 3,הלכתי לרופא.
לוקאס רצה לבוא איתי ושמחתי שלא אלך לבד.
כאשר נכנסנו למרפאה,נכנסנו ישר לחדר הרופא.
"שלום" הרופא אמר כאשר נכנסנו, לוחץ את ידו של לוקאס ואחר כך את ידי. "אז מה שלומנו היום? "
"א.. אממ. " חשבתי על דרך לנסח את מה שפאקינג קרה אתמול.
"תרגישי חופשי לשתף" הרופא ראה את ההתקשות שלי לדבר.
"שאני אדבר? " לוקאס הציע לאחר דקה של שקט והנהנתי.
"היא הזתה אתמול. ממש הזיה, היא צרחה והכל." לוקאס אמר לרופא בקלילות.
הרופא החל להקליד במחשב. "ומה ראית?"
"בהזיה? " שאלתי והוא הנהן. "אישה זקנה שהייתה מלאה בדם והיא דיברה אליי וניסתה להתקרב אליי. "
בטח נשמעתי פסיכית לחלוטין.
"אוקיי, וזה קרה לך עוד פעם חוץ מאתמול? " הוא תהה.
"היינו במוזיאון ואני חושבת שהזיתי שוב פעם. " גירדתי בראשי.
זה היה כל כך מבייש.
"אנחנו נעשה צילום לראש שלך ונראה אם הכל בסדר" הוא אמר, מקליד במהירות במחשב. "וגם אני רוצה שתעשי בדיקת דם"
"אוקיי. " אמרנו אני ולוקאס.
הרופא הביא לנו כמה טפסים ובמהירות ניגשנו לחדר של הצילום ראש.
היה תור קצר אך הוא עבר לאחר כמה דקות.
תמיד שנאתי את החדרים האלו, הם היו מפחידים.
יותר מידי מפחידים.
הרעש המפחיד של המכונה, החושך, הקרינה שאת מרגישה שעוברת לך בכל הגוף.
שנאתי את זה.
לאחר שיצאתי מהצילומים האלו, האחראית אמרה שיגיעו אלינו מחר התוצאות, שהרופא ייתקשר.
אחר כך פנינו אל הבדיקת דם, שארכה בדיוק שתי שניות.
וגם שם הרופא אמר שמחר יגיעו התוצאות.
תוך פחות מחצי שעה יצאנו מהמקום הזה.
כאשר חזרנו לבית, לא הייתי רגועה.
לוקאס ניסה להרגיע אותי אך זה לא בדיוק הלך.
פחדתי פחד מוות.
אז לוקאס ניסה לשנות נושא.
"דניאל יתחיל ללמוד בבית ספר עוד יומיים. "
"באיזה בית ספר? " תהיתי.
זה היה נחמד מצד לוקאס לברר דברים כאלו בלי בקשתי בכלל. הוא מדהים.
"בית ספר פרטי, הוא די קרוב לבית. " לוקאס אמר.
"ויש עליו ביקורות טובות? " שאלתי.
"כמה חברים שלי לקבוצה הילדים שלהם לומדים שמה. הם המליצו לי על הבית ספר הזה. " לוקאס אמר והנהנתי.
"ומה השכר לימוד? "
"זה לא אמור להיות עניינך, אני כבר שילמתי" הוא נישק אותי.
הרמתי גבותיי וצחקתי, " זה הבן שלי! ואני אצטרך להחזיר לך. "
"מה? לא! " הוא התנגד בתוקף..
לאחר וויכוח קטן הגענו להסכם שאשלם מחצית מהכסף.
בשעה 8 וחצי כבר נרדמתי.
קמתי יום למחרת בשעה 11 וחצי בצהריים.
בדרך כלל אני לא מסוג האנשים שישנים עד מאוחר.
אבל הייתי כל כך עייפה.
כאשר קמתי רק חיכיתי לחזור למיטה.
ראיתי טלוויזיה עם דניאל, לוקאס היה באימון.
ובשעה 12 הרופא התקשר אליי.
הלב שלי דפק כל כך חזק אך השתדלתי לא להראות לדניאל, שישב לצידי, שאני כל כך לחוצה ויודע שחיכיתי לשיחה מהרופא.
"הלו? " אמרתי.
"היי, זה הרופא ממרפא-'הוא החל להגיד אך נקטע על ידי מהלחץ.
"היי הרופא" התפרצתי לדבריו.
"אני מניח שאת במתח. " הוא אמר.
"כן, מאוד. אני מתנצלת" גיחכתי במעט.
"אוקיי, אז גילינו מה יש. " הוא אמר והתנשף.
למה הוא מתנשף?
זה רע?
אוי, אלוהים.
רק שזה לא רע.
שיגיד פשוט שלא הרגשתי טוב וזהו זה יעבור לי.
"אני.. אני מצטער להודיע, אבל יש לך גידול סרטני בראש." הוא אמר.
---
אני כבר אומרת שהחלטתי לשנות את הסוף,
כמו שאמרתי בעבר אני לא החלטית בעליל.
שבוע טובבב אוהבת מאודדד💜💜