עלה לי רעיון חדש לסיפור והוא כל כך אדיר אתן לא תדעו מאיפה הוא בא לכן...(זה לא קשור לפרק הזה.)
קריאה מהנה 💜
--
"אני מקווה שנהנת." אליס התיישבה על שולחני,מחייכת.
"נהנתי?" גיחכתי, "זה היה הערב הכי טוב שיש!"
"אני שמחה."
"תודה על הכל" קמתי וחיבקתי אותה.
"בקטנה!" היא ליטפה את הכתף שלי.
בסביבות השעה 3, שנייה לפני שיצאתי מהעבודה,פניתי לשירותים.
השלפוחית שלי לא בדיוק הולכת לחכות בנסיעה קצרה בדרך כלל אבל בשעות האלו תמיד יש פקקים.
עשיתי פיפי ויצאתי,נתקלת באמנדה.
"היי!" היא אמרה,מביטה בי מהמראה.
"היי" חייכתי אליה.
"את כבר הולכת?" היא קיווצה גבותייה.
"כן." אמרתי,קצת מבולבלת. "זה תמיד השעה שאני בדרך כלל הולכת בה.."
"כן אבל,את יודעת..."היא הביטה למטה,אל ידה.
בעוד ידה מתקרבת ואוחזת בידי.
"היד שלך כל כך רכה" היא ציחקקה ברכות.
"הרבה קרמים." אמרתי, "גם שלך רכה."
"אני מניחה." היא התקרבה אליי עם גופה.
"באמת." אמרתי. אך טיפה מרגישה מאוימת. מה היא עושה בדיוק?
"אני שמחה שלא צריך להסתיר יותר את הרגשות בנינו." היא הניחה אצבע בין שפתיה. מנסה לצאת סקסית..אני מניחה?.
"מ..מה?" גירדתי בראשי באי הבנה.
"אני גם אוהבת אותך" היא חייכה,נצמדת אליי ומתחילה לנשק את צווארי.
מרוב ההלם קפאתי במקומי.
הרגשתי כאילו אני פאקינג נאנסת על ידי החברה הכי טובה שלי.
היא נישקה אותי בפה,ועמדתי מולה.
קפואה לחלוטין לסיטואציה הזו.
עד שהתפקחתי.
"מה לעזאזל?" אמרתי בקול,הודפת אותה ממני.
היא הביטה בי בבילבול, "אמרת שאת אוהבת אותי"
"ב..בתור החברה הכי טובה שלי!" הנחתי יד על ליבי,לא מסוגלת להסתכל עליה. "יש לי חבר,אמנדה. את יודעת את זה."
"בראון זה הבעיה?" היא תהתה.
"לא!" שילבתי ידיי בכעס, "הבעיה היא שאני לא לסבית!"
"למה?" היא אמרה.
"אני מצטערת אם הבנת אותי לא נכון שלשום." לקחתי את תיקי מהכיור.
"אמרת לי שאת אוהבת אותי." היא אמרה בהשפלה, "לא אמרת את זה לאף אחד אחר חוץ ממני."
"בתור החברה הכי טובה שלי,אמנדה." יצאתי מהחדר במהירות.
קצת הרבה מבוהלת.
היה לי תמיד הרגשה שהיא לסבית.
לעולם לא חשבתי שתהיה מאוהבת בי.
רציתי רק לצאת מהמקום הזה,לא לראות את פניה.
"מארי!" היא החלה לרוץ אחריי.
ורצתי כאילו יש מפלצת מאחוריי.
כאשר הגעתי לרכב שלי,נכנסתי אליו במהירות ויצאתי לדרך.
לא נותנת לאמנדה צ׳אנס אחד.
צלצול הודעה נשמע.
"מה עובר עלייך"
מאמנדה.
אהההה,מה עובר עליי? זה לא שבמקרה החברה הכי טובה שלי נישקה אותי.
כמעט ועשיתי תאונה,מרוב שהייתי שקועה במחשבות שלי.
לאחר שהגעתי הביתה,הכנתי לדניאל ארוחה קצרה. מנסה להשכיח מראשי את המחשבות על אמנדה.
בסביבות השעה 6 בערב אמנדה באה לביתי,
שמחתי שלפחות דניאל לא בבית,וזה התור של מייסון איתו.
"מה את עושה פה?" אמרתי לאחר שפתחתי את דלת ביתי ופגשתי בה.
"תתני לי הזדמנות לדבר איתך על זה." היא נכנסה לבית. ללא הזמנה,למיטב ידיעתי.
"אין לי על מה לדבר איתך,בבקשה. תעופי לי מהבית." אמרתי בכעס.
"בייב,בבקשה ת-"
הנפתי ידיי באוויר "אל תקראי לי פאקינג בייב!"
"מארינלה." היא תיקנה, "בואי נתנהג כמו בוגרות ונדבר על זה."
"כמו בוגרות? את פאקינג אנסת אותי בשירותים."
"מה?" היא אמרה בשוק, "אני לא!!"
"כן,את כן." גילגלתי עיניי," זה נחשב הטרדה מינית!!"
"א..אני מצטערת,אוקיי?" היא גירדה בראשה באי נוחות. "חשבתי שגם את אוהבת אותי."
"יש לי חבר!!" הדגשתי.
"א..אני לא יודעת." היא נאנחה.
"אין פאקינג מה לדעת!!"
"את בטוחה שאת לא לסבית?" היא אמרה בעצב.
"כן!!" צעקתי.
"אז למה אמרת לי שאת אוהבת אותי??" היא צעקה בחזרה.
"כי אני באמת אוהבת אותך." אמרתי, "בתור החברה הכי טובה שלי."
"טוב," היא הניפה ידייה באוויר, "זה מצב מחורבן."
"אפשר פשוט לשכוח מזה." הצעתי.
ידעתי שלעולם לא אשכח את זה, אבל לאבד את אמנדה זה לא אופציה.
"לא," היא הפתיעה אותי. "אני רוצה אותך. ולהיות לצידך כל יום והמחשבה הזו שלעולם לא נהיה ביחד היא תהרוג אותי."
"אמנדה.." הייתי חסרת מילים.
"פשוט עצוב לי שאת לא אוהבת אותי כפי שאני אוהבת אותך."
"אני מצטערת." השפלתי מבט.
"יש לי רעיון!" חיוכה נראה לפתע.
"מה הוא?" התעניינתי לדעת.
"כל עוד אני איתך,אל תדברי על לוקאס." היא אמרה והנהנתי במהירות.
"אוקיי. אין שום בעיה." הנהנתי
"זה עדיין יהיה לי קשה" היא נאנחה.
"תעשי לי טובה. "גילגלתי עיניים.
"תנסי להבין אותי!" היא אמרה בבכיינות, "אני מאוהבת בך!"
"אמנדה,אין לי מה פאקינג להבין אותך." אמרתי, "תתגברי כבר"
"את מתנהגת עכשיו כמו כלבה." היא ניגבה דמעה, "בדרך כלל שמודים באהבה למישהו אז מחזירים להם אהבה."
"בדרך כלל שמודים באהבה למישהו לא מנשקים אותם בלי פאקינג אישור שלהם!" התחלתי לצעוק.
הבחורה הזו עולה לי על כל הפאקינג עצבים.
"את הטעת אותי!" היא צעקה גם היא.
"אני?הטעתי אותך?" גיחכתי, "סליחה שאני באמת אוהבת אותך אבל לא כמו שחשבת."
"אני ל-" היא החלה להגיד אך נקטעה על ידי דפיקות בדלת ביתי.
הבטתי בה, נאנחת. וניגשתי לדלת.
פתחתי אותה ודניאל עמד בכניסה לבית עם מייסון.
"היי" אמרתי בהפתעה.
"היי אמא" דני חייך אליי,עקף אותי ופנה לחדר שלו במהירות.
"מה קורה?" מייסון חיבק אותי.
"אני בסדר,מה שלומך?" יכלתי לשמוע את אמנדה נאנחת, "איך היה עם דני? מה עשיתם?"
"לונה פארק וחזרנו." הוא חייך אליי.
"מעו-" התחלתי להגיד אך נקטעתי על ידי אמנדה,שצצה בהפתעה.
"היי,מייסון." היא עמדה מאחוריי.
"אמנדה?" הוא אמר בהפתעה.
"אממ..כן" היא גיחכה. "מה קורה?"
"אני בסדר,מה איתך? מה את עושה פה?" מייסון תהה.
"סתם,באתי לבלות עם מארינלה." היא אמרה ויכלתי להרגיש את הנשימות שלה בצווארי.
חייכתי חיוך מאולץ והבטתי על מייסון,נושכת שפתיי. "אבל היא בדיוק הולכת."
"לא,לא. אני אשאר פה." היא הניחה את ידה סביב מותניי.
"לא." הדגשתי,מורידה את ידה ממותניי.
מייסון הביט בשנינו,מבולבל לחלוטין.
מהחום המזויף שאמנדה מזייפת והמקרירות שאני מראה.
"הכל..טוב?" מיי גירד בראשו.
"כן" אמנדה אמרה במהירות.
"לילה טוב לכם" חייכתי אל מייסון ולאחר מכן הבטתי באמנדה.
"לא!" אמנדה התנגדה, "יש לנו עדיין על מה לדבר!"
"אין לנו על מה לדבר." נאנחתי, "מבחינתי השיחה הזו נגמרה."
"בני זוג צריכים לפתור דברים ביחד!" היא צעקה, "ככה זה במערכות יחסים!"
"בני זוג?" מייסון פער עיניו בתדהמה.
"אנחנו לא בנות זוג!!" הדגשתי, "אמנדה תפסיקי עם זה!"
"אני אוהבת אותך,תשלימי עם זה כבר!" היא המשיכה להתעצבן.
"וואוו..וואו..רגע" מייסון ניסה לסדר את המחשבות בראשו.
"אמנדה תתחפפי לי מהבית לפני שאני פאקינג מזמינה משטרה!!" צרחתי.
היא הביטה בי בתדהמה,חסרת מילים.
"את לא תעזי." לבסוף אמרה.
"תיראי אותי" הוצאתי את הטלפון מכיסי )watch me )
"מנדי, אני חושב שכדאי שתלכי." מייסון הציע.
"את כלבה!" היא צרחה,מעיפה את ידיו של מייסון ממני.
"אני מניחה שכל אחת מאיתנו גילתה משהו חדש אחת על השנייה." אמרתי בצער.
----
תודה על כל הלייקים והתגובות
וברצינות אני פשוט לא רוצה שהסיפור יסתיים...
מהפרקים הבאים הולך לקרות דברים...
שלא תיראו אותם באים בכלל!!!
(כפי שאני ידועה בסופים המפתיעים שלי....אחמ אחמ כמו בlove story)
רק מדגישה לכל אלה מלאות הרעיונות,
מארינלה לא לסבית😂😂
לילה טוב יקירותיי💜