"אפשר לפתןח דף חדש." לוק התקרב אליי.
"אני לא מבינה איך הגעת לזה מכל מה שהרגע אמרתי." נאנחתי.
"חצי מהחפירות שלך הייתי עם אוזניות." הוא אמר בחיוך כובש ונישק אותי.
הדפתי אותו ממני והבטתי עליו בכעס, "אתה פאקינג צוחק עליי!" צעקתי.
"בייבי.." הוא נאנח.
"לוקאס!" אמרתי בכעס, "אני לא סתם דיברתי עכשיו! אני אמרתי מה שבלב שלי! וזה עובר ליידך! זה חוסר כבוד!"
"אני מצטער." הוא אמר.
"לך תזדיין!" צעקתי, "ועוף לי מהרכב! למה אני צריכה להגיד את זה 40 פעם?"
"לאיפה אלך???" הוא תהה בדאגה.
"למקום שרחוק ממני." גילגלתי עיניי.
"אני מצטער,מארינלה."
"שמור את הסליחה המזויפת הזו לעצמך,בבקשה." נאנחתי.
"אני רוצה לבוא איתך לעבודה."הוא ליטף את ידי.
"אני לא רוצה." אמרתי בהחלטיות.
"אני לא אעשה שטויות. אני מבטיח." הוא הניח יד על חזהו.
"לא.בא.בחשבון." גילגלתי עיניי.
"בייבי.." הוא התקרב אליי.
"תפסיק לקרוא לי ככה." אמרתי והתחלתי לנסוע.
אין לי פאקינג מושג לאיפה אני נוסעת,
אני מרגישה כאילו אני איזה שפוטה של לוקאס
אבל אם אנטוש אותו פה ארגיש כלבה.
"אתה לא עושה לי פאדיחות." הבטתי עליו בכעס והוא הנהן בשמחה.
"ואל תדבר עם ליזי היא חטטנית בצורה מטורפת " אמרתי.
"קנאית קצת-הרבה?" לוקאס גיחך. ( jealous much?)
"מה?" הבטתי עליו בהפתעה, "היית מת!"
"זה בסדר,בייבי" הוא ליטף את הלחי שלי,מגחך.
החטפתי ליד שלו וגילגלתי עיניי.
לאחר שהגענו לעבודה שלי,
תהיתי מה לעזאזל אני עושה.
העבודה היום הולכת להיות בלאגן. אני בטוחה ב100 אחוז.
לוקאס יכול להיות trouble maker תוך שניות.
וזה שהוא שחקן כדורגל מפורסם לא עוזר לו בקטע הזה.
כאשר נכנסנו לעבודה,כמובן שכולם שמו לב אליו, אך ניסו לשמור על רוח העבודה ולכן לא זזו מהמקומות שלהם.
נאנחתי בהקלה ופניתי לשולחן שלי,לוקאס מתלווה אחריי.
"אז,מה את עושה פה?" לוק שאל לאחר שהדלקתי את המחשב.
"עובדת." התיישבתי.
"ב....?"
"אתה כבר יודע." אמרתי, "רשתות חברתיות והאיימל של הבוס שלי ועוד כמה דברים."
"אני אשב פה עם הטלפון.." הוא אמר והוציא את הטלפון. הנהנתי והתחלתי בעבודתי.
הופתעתי שהיה כה שקט,מגחך מידי פעם אל הטלפון.
ושמחתי שנתן לי זמן לעבוד ולא עשה בעיות.
"מארי?" נשמעה צעקתה של אמנדה. "תשלחי לי את טופס 368 שוב פעם הוא לא עוב-" אך היא נעצרה כאשר היא ראתה את לוקאס.
"שלחתי את זה 3 פעמים משום מה זה לא נשלח לי." נאנחתי.
"ת...תביאי לי" היא בחנה את לוקאס,שהיה שקוע בטלפון, היא התקדמה אליי ואל המחשב ולחצה על כמה מקשים ונשלח בשלמותו.
היא תמיד ידעה יותר ממני במחשבים.
הייתי סבירה בזה.
"איך קוראים לך?" לוקאס לפתע דיבר.
אני ומנדי הסתובבנו,ולוקאס חייך חיוך קטן.
"אני?" היא הרימה גבותייה והוא הנהן, "אמנדה."
"אני לוקאס" הוא הושיט את ידו ללחיצת יד,היא לחצה אותה וחייכה אליו.
"אז,את ומארי חברות? אוו שלא.."
"כן,אנחנו חברות טובות." היא אמרה.
"נחמד." הוא חייך אלייה, "אז,אמנדה. מה מארינלה אומרת עליי בחדרי חדרים?" הוא קרץ לה.
"אלוהים אדירים" גיחכתי.
"עדיף שלא תשמע" מנדי צחקה והלכה.
"דביל" אמרתי לו והוא צחק
"תמונה יפה" אליס שלחה לי הודעה לאחר רבע שעה של שקט והתרכזות בעבודה.
"??" שלחתי בחזרה.
היא שלחה לי קישור ונכנסתי אליו.
תמונה שלי בוהה במסך מחשב של העבודה,שיערי משוך לאחור ורואים לי ממש יפה את הסומק.
זה הסומק האהוב עליי.
רגע,מאיפה התמונה הזו?
אלו אותם בגדים שאני לובשת עכשיו.
הבטתי על הקישור המלא.
מדף האינסטרגם של לוקאס.
" mi hermosa "
נכתב לצד התמונה.
על ידי לוקאס.
מיליון לייקים,
300 אלף תגובות.
דאמט.
לוקאס תייג אותי בתמונה,לכן תוך ארבע שניות נהיה לי מעל לחצי מיליון עוקבים.
מה לעזאזל?
"לוקאס!" לחשתי בכעס,מסתובבת אליו.
אך הוא ישן.
לקחתי את הטלפון שלו וגיחכתי לעצמי.
הקשתי את הסיסמא בקלות,
היה לי ברור מאליו מה תהיה הסיסמא.
היום הולדת של פדרו.
לאחר מכן,נכנסתי לטוויטר והרשתי לעצמי לכתןב לו ציוץ.
Hello
תוך פחות משנייה,החלו הלייקים.
והתגובות.
אם אני אעלה משהו לפייסבוק שלי,
אקבל אולי יותר מ50 לייקים רק בגלל דניאל.
"Hey baby"
"Hello bae"
"Follow me plzzz"
אלפי תגובות.
שנייה אחרי שנייה ההתראות שלו מתמלאות.
"מה את עושה?" נשמע קולו של לוקאס וקפצתי בבהלה.
הוא גיחך והתקרב אליי, "סליחה. לא הייתי צריך להבהיל אותך."
"סתם..הייתי לך בטוויטר." אמרתי,ממשיכה להביט בתגובות.
"ומה צייצת?" הוא הרים גבותיו.
"היי" אמרתי באי נוחות.
"היי? ברצינות?" הוא החל לצחוק.
"תשתוק!" צחקתי.
"מה זה התמונה הזו שהעלת לאינסטרגם???"
"אהבתי את התמונה." הוא אמר בקלילות, "אז העלתי."
"ומי הרשה לך?" שילבתי ידיי.
"תפסיקי להיות כזאת רגזנית."
"זה בכלל מילה?רגזנית?" גיחכתי.
הוא התעלם ממני ולקח את הטלפון שלו. מרים אותי מכיסאי.
מתיישב בו ומושיב אותי עליו.
הבטתי עליו בהפתעה אך בתגובה הוא נישק את הלחי שלי.
הוא נכנס לאינסטרגם ושוטט שמה כמה שניות,
לאחר מכן נכנס לסנאפצאט.
לבינתיים אני המשכתי לעבוד,בעוד לוקאס משתעשע לו עם הכלב.
עד ששמעתי את לוק צוחק לעצמו.
הבטתי עליו,רואה שהמצלמה מכוונת עליי וגורמת לו לצחוק עוד יותר.
"מה אתה עושה?" גילגלתי עיניי.
"תוציאי לשון" הוא אמר,תוך כדי הצחוק.
זרמתי איתו והוצאתי לשון,גורמת לו לצחוק יותר חזק.
"את נראת כל כך חמודה ככה" הוא אמר,מחייך.
חייכתי אליו והתיישבתי לצידו.
הוא עשה לי את הפילטר המטומטם של הכלב.
אין גבול לטימטום.
"אתה דביל" גיחכתי.
הוא צחק בתגובה. הוא העלה את זה לסנאפצאט ונכנס למצלמה של האייפון.
הרחיק את הטלפון מפניו,גורם לכך שיראו את שנינו. ומצלם.
נצמדתי אליו יותר וחייכתי אל המצלמה.
לאחר מכן הוא נישק את הלחי שלי.
אני נישקתי את הלחי שלו.
עשינו דאקפייס כלעג לבחורות שעושות את זה
ולבסוף,קינחנו בתמונה של שנינו.
הוא בחר להעלות משום מה את התמונה הראשונה.
ואני רק זרמתי.
את השעה הבאה לוקאז העביר ב"לשקם" לי את הפרופיל באינסטרגם.
הוא שם לי פרופיל חדשה תוך כדי חיפוש ארוך וחטטני בטלפון שלי ואפילו העלה כמה תמונות.
"אנחנו באמת צריכים לדבר."נשמע קולו.
הבטתי עליו,מהנהנת.
"שנייה, רק שמה את האוזניות שלי!" אמרתי.
"זה היה בצחוק." הוא נאנח.
"ברור."
"אני מצטער על הכל,מארי." הוא התקרב אליי.
"לוקאס,לא פה. יש פה הרבה אנשים,במקום אחר." הקמתי אותו ושוטטנו.
לאחר 5 דקות בלית ברירה נכנסנו לשירותי נכים והתיישבנו שמה על הרצפה.
אין במשרד אף אחד עם נכות מסוימת לכן הם רוב הזמן נקיים.
"אנחנו צריכים לשכוח מכל זה." הוא דיבר ראשון.
"לך קל לומר." הרמתי גבותיי.
"אני מניח." הוא הנהן, "אבל זה כבר נעשה. ואין מה לעשות. אני מציע שננסה שוב."
"לנסות שוב?" גירדתי בראשי
"כן." הוא אמר בהתלהבות.
האם זה רעיון טוב??
אוו שאני צריכה לנטוש אןתו לעזאזל???
---
מצטערת על העיכוב הייתי באילת ולא היה לי הרבה הטענה
ואני כל כך עייפה כרגע אני כותבת מתוך שינה.
אז לסיכום תודה לכן שאתן קיימות💜💜💜💜