תמונה מהממת של הזוג האהוב עליי...😍
לא מצאתי אף תמונה של זוג אוכל אז😅😂
קריאה מהנהההה💖
"ישנת פה?" פדרו התעורר.
"כן" אמרתי בחיוך,מנשקת אותו.
"ומה עם הילד שלך?" הוא תהה.
"אצל אבא שלו" חייכתי אליו. רק שלא ידאג. הוא לא צריך לדאוג כרגע.
"רוצה לאכול משהו מהקפיטריה?" הוא תהה והנהנתי.
ציחצחתי את שיניי בכיור שבחדרו והחלפתי את בגדיי.
פדרו בזמן הזה הספיק להתמקם בעזרתה של האחות בכיסא גלגלים,ולאחר מכן לקחתי אותו לקפיטריה.
בזמן שאכלנו,ובהיתי בו אוכל לאט,חשבתי על זה שהוא אוכל כל בוקר לבד. כל בוקר. אף אחד לא איתו. זה כל כך עצוב.
"את תמיד יפה כל כך בבוקר?" הוא שאל,מחייך אליי.
"כן" הוצאתי לשון.
הוא צחק והמשיך לאכול,היה רטט מהכיס שלי,הוצאתי את הטלפון וראיתי הודעה מהבוס :
" איפה את? בראון פה."
"חולה." סימסתי בחזרה.
תוך פחות מדקה קיבלתי הודעה חזרה. "אני צריך שתבואי,אמרת שאת לא באה רק אתמול."
"אני עדיין חולה,אדוני." סימסתי בכעס. שייתן לי להיות עם פדרו וישחרר ממני.
"רפואה שלמה." הוא סימס ונאנחתי בהקלה.
"תודה."
"ואל תשכחי, לאחר 3 ימים שאת לא באה את מפוטרת..עלפ"י חוקי המשרד."
אין מצב הוא יפטר אותי. אני על התיק של לוקאס החמור הזה,הוא לא יפטר אותי גם אם חיין תלוים בזה.
"הכל בסדר?" פדרו שאל והינהנתי.
את הצהרים בילינו בחצר של הבית חולים ואת אחה"צ בילינו בחדר שלו.
"אתה זוכר דברים לגבי התאונה?" תהיתי.
"אני זוכר רק את זה שהרכב התנגש בי,את הסיבובים,את הקול של הרופא שואל אותי איך קוראים לי " הוא אמר באיטיות.
"ומהתקופה שלא היית בהכרה?" התעניינתי.
בדרך כלל לא הייתי מרגישה בנוח לשאול מישהו שעבר תאונת דרכים משהו כזה,אבל זה פדרו.
"הרגשתי כאילו אני לא פה,אבל גם לא מת." הוא גירד בראשו "זה היה סיוט. שמעתי כל מה שהתרחש בחדר,ראיתי הכל מלמעלה,אבל לא יכלתי להגיב."
קיווצתי גבותיי,זה נשמע כמו חלום הזוי.
"אני יודע שזה נשמע הזוי. אבל ראיתי הכל,את הריצה של לוקאס לחדר ניתוח,את הבוקס שהכניס לרופא שלא נתן לו להיכנס,ראיתי הכל."
"אתה צוחק עליי."אמרתי בהלם.
"לא." הוא נשף אוויר.
"זה נשמע מגניב. למה רצית בכלל לעזוב?" גיחכתי.
"תאמיני לי,זה לא כיף להיות בלתי נראה."
"אני יודעת,הייתי כזאת חצי שנה בתקופה שנטשתם אותי." אמרתי.
חיכיתי לתגובה של פדרו,אבל היא לא הגיעה.
הוא ישן שינה עמוקה.
שוטטתי בפייסבוק,רואה סירטונים מצחיקים בדף בית שלי ונתקלת בתמונה של מייסון ודניאל מהדף של מייסון.
דניאל כורך ידיו סביב צווארו של מייסון ושניהם מוציאים לשון וצוחקים.
הם כל כך העתק הדבק אחד של השני. שניהם יפהפים.
בשעה 7,שפדרו ישן כבר שעתיים,תהיתי מה שלום דניאל.
די נפגעתי ממנו אתמול,זה יעבור לו.
רשמתי "דניאל" וצץ שם המשתמש שלו בטלפון Daniel 💙 (רשום באנגלית כי הם אמריקאים אל תשכחו).
לחצתי על מקש החיוג ונשמע צליל החיוג,
לאחר כמה צלצולים נשמע קולו של דניאל,
"מה זה? אמא לחצתי פה על משהו! אה זה מקליט? שלום זה דניאל אני חתיך ופגשתי את בראון.. אל תשאירו הודעה כי אני לא יודע מה זה הדבר הזה. טוב,ביי. אמא איך מנתקים את זה?? זה לא לוחץ לי " התחלתי לצחוק מההקלטה המגוחכת שהקליט ונזכרתי ביום שעשה את זה.
התקשרתי שוב,הטלפון היה דלוק אבל הוא ניתק לי שוב ושוב.
אז כמו כל בן אדם הגיוני,התקשרתי מחסום.
"מי זה?" נשמע קולו של הבן הקטנצ'יק והמתוק שלי.
"אמא." אמרתי, " מה שלומך מתוקי?"
שמעתי את האנחה של דני ולאחר מכן נשמע קולו "אני בסדר."
"הקאת שוב?" שאלתי.
"אה,זה אכפת לך בכלל?" הוא גיחך.
"כמובן שאכפת לי. אתה הבן שלי." גילגלתי עיניי על האמירה שלו.
"דני,אנחנו צריכים פה את העזרה שלך! אנחנו מפסידים!" נשמע קולו של לוקאס.
"אני חייב ללכת." דני אמר וניתק.
לקח לי כמה שניות לרכז את המחשבות שלי ביחד.
לוקאס עם דניאל?
מה הם עושים ביחד?
מייסון ביקש מלוקאס? לא,מיי לא יעשה את זה.
לוקאס פשוט בא אל הבן שלי?מי הוא חושב שהוא?
ללא הרבה מחשבה חייגתי אל לוקאס.
"היי" נשמע קולו,מתנשף.
"תתרחק מהבן שלי!" צעקתי עליו.
"מה?" הוא הופתע.
"אני יודעת שאתה איתו! הוא לא צריך אותך! תתרחק ממנו!" צעקתי שוב.
נשמע צחוקו של לוקאס ולאחר מכן הוא דיבר " מאר,תתגברי על עצמך. אני לא עם דניאל."
"שמעתי את הקול שלך איתו! ככה אתה מעז לשקר לי?" צעקתי שוב.
ניתקתי לו בפנים,והתקשרתי אליו בFace time ( כמו סקייפ כזה רק למשתמשי אייפון).
אם הוא לא עונה,אדע שדניאל איתו.
ואני אשמיד אותו.
"נפלת על השכל?" לוקאס נראה על הצג עצבני.
הוא היה ללא חולצה,מזיע,שפתיו וורודות ושיערו פרוע. הוא היה נראה כל כך מושלם. רציתי לאכול אותו.
היי מארי! את עם פדרו!!!!
רגע....זה גם סימן מובהק לזה ששיחק עכשיו.
"תראה לי את דניאל עכשיו!" אמרתי בכעס.
"את עדיין בבית חולים?" הוא הביט מאחוריי בדאגה, "ברצינות,מארי יש ח-"
"תראה לי אותו!" צעקתי,קוטעת אותו.
"הייתי פאקינג מראה לך אותו אם הייתי אותו!" הוא צעק בחזרה.
"שקרן. תראה לי את הסביבה" אמרתי. הוא הולך להיתפס על חם.
"את בטוחה שאת רוצה לראות את הסביבה?" הוא גיחך והינהנתי בכעס.
הוא הינהן בחיוך מטופש מרוח על פניו והמצלמה זזה והראתה את חדרו,חדר יפהפה עם נוף יפהפה,הוא עבר באיטיות על כל החדר עד שעיני נעצרו על משהו אחד שנייה לפני שפניו נראו על פני הצג.
"תעבור קצת לצד ימין" אמרתי בחשדנות..
הוא צחק והזיז לצד ימין.
לצידו של לוקאס נראתה בחורה,ערומה לגמרי,אבל לגמרי.
בלי בגדים.
עמדתי להקיא כרגע.
שיערה היה פרוע כמו של לוקאס,
והיה לה היקי לכל אורך הצוואר.
"אלוהים אדירים!" כיסיתי את עיניי ושמעתי את צחוקו של לוקאס.
"תכירי זאתי קווין" נשמע קולו.
"תעיף מהפרוצה הזו את המצלמה!" אמרתי,עיניי עדיין מכוסות.
הוא גיחך והורדתי את ידיי מעיניי.
המצלמה על פניו והוא נקרע מצחוק.הוא באמת היה עכשיו עם בחורה?
הבחורה לצידו חייכה,והוא הניח את זרועו סביב כתפיה.
אני הייתי פעם הבחורה הזו.
והוא העיף אותי לכל הרוחות.
"הכל טוב?" הוא בהה במסך שלו.
"כן. למה אתה שואל?" תהיתי. אני עד כדי כך שקופה?
"כי את בוכה" הוא אמר,מקווץ גבותיו.
הנחתי את ידי על לחיי,הן רטובות.
מתי זה פאקינג הספיק לקרות????
די מארי. אני אוהבת את פדרו,לא את לוקאס.
את פדרו.
"למה את בוכה?" הוא שאל בספרדית,כנראה לא רוצה שהפרוצה לידו תאזין לשיחתנו.
עם כל הפפארצי סביבו,שמעתי שאם מגלים עליו סקופ מיוחד אפשר לקבל 90 אלף דולר במזומן ואם משיגים תמונה שלו אז מקבלים 80 אלף דולר,כמעט ועשיתי את זה גם אני מההתלהבות. (מי שלא הבינה היא צחקה..שלא תגידו שהיא כלבה חחחח)
"כלום" החזרתי בספרדית.
"את יודעת שאני אוהב אותך,כל מה שאת צריכה לעשות זה להגיד את זה בחזרה ואעזוב הכל בשבילך" הוא אמר בספרדית באנחה.
הוא היה מתוק אמיתי לפעמים,בחיים אחרים היינו יכולים להיות ביחד.
שהוא לא שחקן כדורגל מפורסם.
"יש לי חבר,לוקאס" גילגלתי עיניי.
"תעשי לי טובה." הוא החזיר.
"ביי" גיחכתי.
"ביי יפהפיה."
חייכתי לעצמי וניתקתי.
"למה הוא קרא לך יפהפיה?" שמעתי את קולו של פדרו וזינקתי ממקומי.
"הבהלת אותי!" הנחתי ידי על ליבי.
אני מקווה שהוא לא שמע את מה שבא לפני,הוא לא צריך לטרוח עכשיו. זה לא מגיע לו. הוא צריך לנוח.
"סליחה,אהובתי." הוא חייך.
"הוא סתם פשוט אמר ביי" גירדתי בראשי באי נוחות והוא הנהן.
------
אתן לא קולטות בכלל איך אני אוהבת את לוקאס!!!!
התאמצתי בשבילכן וכתבתי פרק..
שבת שלום וחג שמח❤❤