שתהיו בעניין שהטלפון שלי נפל 2 קומות ולכן אני כותבת פרקים מהמחשב והמחשב בחדר של אחים שלי ואני יכולה להיות בו לפעמים ואני כרגע מהטאבלט ואין לי מושג איך מדגישים כתב (ניסיתי במיליון דרכים)וגם פה זה יורד 2 שורות במקום 1.. קריאה מהנה😘
והתמונה הזו כי לא היה לי מה להשים
-------
-פלאשבק-
"את לא רוצה להיפרד ממישהו לפני שאת עוזבת את ניו יורק?" אמא שאלה,סוגרת את המזוודה שלי.
"אין לי אף אחד שארצה להיפרד ממנו חוץ ממך." אמרתי,באנחה. יודעת בדיוק למי היא מתכוונת.
"פדרו,לוקאס,אנשים מהשכונה?" היא תהתה.
"כולם כבר נחלת עבר,אין לי שום קשר אליהם יותר." אמרתי בקרירות.
"אני לא חושבת ככה,אבל איך שתרצי מותק." היא אמרה ויצאה מהמחסן.
אולי פשוט אלך לשכונה,אעשה שמה סיבוב קטן.
אולי מהאנשים שמה אני לא מעוניינת להיפרד,אך מהסביבה בה חייתי אשמח לעבור לאחרונה.
יש לי עוד שעתיים טיסה,אספיק ללכת ללא בעיה.
הלכתי ברגל וכאשר הגעתי,ללא מחשבה עליתי במדרגות ביתי הישן,דופקת בדלת.
הבטתי על הדלת החדשה,שהוחלפה בישנה,אומרת לעצמי שאני מטומטמת וזה כבר לא הבית שלי.
ירדתי במדרגות,מביטה לאחור,הדלת נפתחה ותהיתי אם לחזור על עקבותיי.
"כן?" אישה מבוגרת חייכה אליי מדלת הבית.
"אממ..כן,היי" עליתי בחזרה.
"צריכה משהו?" היא תהתה והנהנתי.
"אני הייתי הדיירת שגרה פה לפניכם,"התחלתי להגיד והרגשתי טיפשה שאני משתפת אותה בזה. " ואני תוהה אם תוכלי לתת לי להיכנס לשנייה לבית,להיזכר בדברים"
האישה קיווצה גבותייה ןבחנה אותי,רציתי להעיף לעצמי סטירה.
"לכי תנסי לגנוב ממישהו אחר!" היא צעקה עליי,נכנסה לביתה וטרקה את הדלת.
הלחיים שלי שרפו מבושה,אני לא מבינה מה חשבתי,שהיא תתן לי להיכנס? אני בסרט הוליוודי דפוק?
ירדתי במדרגות,מסתפקת בסביב.
בכל הפעמים ששיחקתי פה עם פדרו ולוקאס,כל הפעמים שנפלתי ובכיתי,כל הפעמים שצחקתי עד שלא יכלתי לנשום,כל הפעמים שלוקאס ופדרו רבו מכות פה,כל הפעמים שהם נפלו פה שהיינו קטנים,את השכנים שצרחו עלינו כל פעם שהיינו יושבים פה מאוחר בלילה וצורחים כאילו אין מחר.
ועכשיו,הכל נעלם כלא-היה.
"חשבתי ששמעתי את הקול שלך" קולו של לוקאס נשמע מאחוריי.
הסתובבתי,רואה אותו בבוקסר.
"חשבת נכון" אמרתי.
"למה את פה?" הוא עדיין עמד.
"מה זה עניינך?" התגוננתי. הוא יצחק עליי אם אגיד שבאתי בשביל להיזכר.
"פשוט תעני על השאלה." הוא גילגל עיניו.
"לא בא לי לענות לך על השאלה"אמרתי בעצבים.
הוא ירד כמה מדרגות והתיישב מאחורי,הרמתי גבותיי בהפתעה.
לא הייתי מצפה לעולם שיעשה את זה.
"תודה על הברכה שרשמת לי בסוף שנה." הוא שינה נושא.
"לא באמת התכוונתי לזה" שיקרתי. בכל מקרה לא מזיז לו שום דבר שנוגע אליי.
"את יודעת,מארי" הוא אמר ולקח נשימה," אני באמת באמת אוהב אותך,גם לאחר כל הריבים המפגרים שלנו."
הרגשתי שנפל לי הלב,הוא הודה הרגע שהוא אוהב אותי? הסתובבתי אליו והוא חייך אליי חיוך קטן.
"את הידידה הכי טובה שיש,חוץ מהפעמים שאת מחליטה להתחרפן" הוא גיחך.
הוא אוהב אותי. בתור ידידה.
"בתור ידידה?אתה צוחק,נכון?" קמתי והבטתי בו בכעס.
"מה?" הוא אמר בבילבול.
"זה כל כך שקוף שאני אוהבת אותך יותר מידיד,פאקינג מאז שהכרנו! ואז אתה אומר לי שאתה אוהב אותי ונפל לי הלב,ואז אתה פשוט אומר בתור ידידה?" צעקתי עליו, " איך בדיוק הקשר בנינו נקרא ידידות? ידידים לא מתנשקים,אפילו לא קרוב האמתי. וא-"
"חוץ ממך ומפדרו" הוא קטע אותי ואמר זאת בחיוך מאולץ.
"אתה יודע שזה היה לא בכוונה! תפסיק לנסות להוציא אותי סטוציונרית!"התעצבנתי יותר.
"זה היה טעות לצאת אלייך." הוא קם,בכעס.
"אני עוזבת את ניו יורק מחר" אמרתי,רוצה רק שישאר.
ולשמחתי,הןא עצר והסתובב.
"ולאיפה את הולכת?" הוא תהה,מקווץ גבותיו.
"קליפורניה."אמרתי.
"מה יש לך לחפש שמה?" הוא גיחך.
"חיים חדשים." נאנחתי.
"בחירה שלך" הוא אמר בקול שנשמע קצת מאוכזב.
הוא החל לעלות במדרגות שוב,קיווצתי ידיי לאגרוף.
"רק תגיד לי להישאר ואני אשאר" אמרתי,מתחננת שיביע רגש כל שהוא.
"למה שאגיד לך את זה? אלה החיים שלך" הוא תהה.
"לא אחסר לך?" אמרתי בכאב.
"מארינלה,אני לא חושב שאת מבינה דבר אחד." הוא נשך שפתיו בחוזקה.
"כן?" חיכיתי שיגיד לי מה בדיוק הוא חושב שאני לא מבינה.
"את ידידה שלי,אנחנו לעולם אבל לעולם לא נהיה זוג. אין לי אלייך רגשות שיש לזוג" הוא שילב ידיו ודמעות עלו בעייני. הרגשתי מטומטמת.
"וידידות,אפשר למצוא עוד המון. אז לא תחסרי לי" הוא אמר ונכנס לביתו.
הוא כזה בן זונה.
יש דרך להגיד דברים והרגשתי כרגע כל כך מושפלת,רציתי לירות לעצמי בראש.
לאחר 5 דקות של דמעות,ידעתי וקלטתי שהוא סתם מטומטמם והבכי שלי לא שווה שירד עליו,מאחר ועוד שעה אני טסה מהמקום המסריח הזה וסביר להניח שלא אראה אותו לעולם.
יש עוד אלף כמוך,לוקאס בראון.
ואפילו יותר טובים.
-בחזרה להווה-
לאחר שמייסון לקח את דניאל לאכול גלידה עם הבת זוג החדשה שלו ואיתו,התפנה לי קצת זמן לשקט נפשי.
עשיתי ציפורניים ומרחתי לק חדש,התקלחתי מקלחת ארוכה מהרגיל וראיתי סרט נחמד.
לאחר כמה שעות,דניאל חזר. הוא היה כל כך שמח שבקושי הצליח לדבר.
"הגלידה הייתה עד כדי כך טעימה?" צחקתי,מכבה את הטלוויזיה ומפנה את תשומת ליבי אל הבונבון שלי.
"אמא את לא מבינה מה אבא קנה לי!" דניאל אמר,קופץ במקום מהתרגשחת.
"מה הוא קנה לך?" קיווצתי גבותיי,מביטה אל ידיו-הן היו רקות לחלוטין.
"כרטיסים למשחק של ריאל מדריד נגד ארצות הברית!" דניאל צרח בשמחה וקפץ עליי.
צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה.
"איזה שחקנים שאתה אוהב משחקים שמה?" תהיתי.
"מסי והכי הכי חשוב,בראון!!!" הוא צעק ברחבי הבית.
"וואו איזה יופי"חייכתי אליו.
"הכדור עובר לבראון,הוא מעביר למסי,מסי מחזיר לבראון וגוווווללל מבראון!!!!" דניאל חיקה שדרן ממשחקי הכדורגל שהוא רואה תמיד ולאחר מכן הניף ידייו באוויר ורץ ברחבי הבית.
__
" קניתי כבר 4 כרטיסים,אני מןכר 3 מהם ואחד שומר לעצמי"עומר אמר בתוך הדיבור על המשחק היום בערב של ריאל מדריד נגד ארצות הברית.
" קנינו גם!' נשמעו דיבורים של עוד אנשים במשרד.
"בדרך כלל אתם צריכים לתמוך בארצות הברית לא בריאל מדריד!" צחקתי.
"זה ברור שארה"ב יפסידו,אין להם סיכוי נגד ריאל" היא אמרה וכולם הסכימו איתה.
"חוץ מזה,בראון בכלל נולד וגדל בניו יורק! אז אנחנו כן תומכים בהיבט מסויים בארה"ב " הבוס אמר וכולם צחקו.
"גם את מניו יורק! איך ההרגשה לנשום את האוויר שהוא נשם?" לילי אמרה,מניחה ידה על ליבה בהתלהבות.
לרגע אני תוהה אם אני עובדת במשרד של בני נוער אוו עם אנשים מעל גיל 25.
בראון הזה חייב להיות מרשים בהחלט אם הוא ככה גורם לכולם לדבר עליו.
"באמת לפעמים הרגשתי כאילו אני נושמת אבק כוכבים"ירדתי עלייה והיא צחקה.
לאחר שהסתיים כל הדיבור על המשחק המרגש היום בערב,כל אחד חזר לעבודתו.
"יש בעיה"מייסון הופיע מולי.
"זה לא שלח לך את טפסי האישור של חברת מיקר-"התחלתי להגיד בתהייה אך הוא התפרץ לדבריי.
"אני לא יכול ללכת עם דניאל היום למשחק" הוא אמר בבאסה.
"מה?למה?" קמתי מכיסאי בבהלה. דניאל חיכה למשחק הזה כל כך.
"הבת זוג שלי חטפה התקף אלרגיה,אני חייב ללכת אליה." הוא אמר באנחה.
"תלך אלייה אחר הצהרים!" הצעתי.
"כניסת אורחים רק בלילה,אני חייב ללכת" הוא נאנח.
"מייסון!" אמרתי בכעס.
"את יכולה ללכת איתו!" הוא אמר,מנסה למצוא פיתרון.
"אני כבר תיכננתי את המרתון סרטים שאעשה" נאנחתי,מתיישבת על הכיסא.
"אז פשוט אמכור את הכרטיסים,יש הרבה שרוצים כרטיס." הוא אמר.
"אתה תשבור לדניאל את הלב,זה לא בא בחשבון" אמרתי באנחה, "בסדר אני אלך איתו."
הוא קפץ במקומו בשמחה.
"זה המשחק שמלא חיכו לו,אז כמה טיפים מאחר וזה המשחק הראשון שלך."הוא אמר לאחר שהושיט לי את הכרטיסים.
"אל תבואי עם רכב,יהיו כל כך הרבה פקקים שאת לא תאמיני,אם מישהו רב איתך אוו מפחיד אותך יש מאבטחים ליד כמעט כל שורה,אין לך מה לדאוג." הןא אמר ולאחר מכן המשיך "ודבר אחרון,אל תתני לדניאל ללכת לבד לאף מקום. תמיד תחזיקי לו את היד ואל תשחררי"
"אוקיי,אל דאגה" אמרתי.
"והכרטיסים האלו שורה ראשונה,בטח דניאל יראה את בראון אוו מסי ויתחרפן וירוץ לשער אוו משהו,שימי לב שלא יעשה את זה" הוא אמר וגילגלתי עיניים.
"אוקיי אמא" גיחכתח. אני אמא של דניאל 8 שנים ואני בטוחה שאני עושה את התפקיד שלי יותר טוב ממנו.
"אז זהו,תהנו גם בשבילי" הוא טפח על כתפי.
"רפואה שלמה לחברה שלך" חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.
אז את הערב הזה אני כנראה הולכת לבלות בין בנים מבוגרים,מזיעים,ומלא בירות ופופקורן.
אבל זה בסדר,כי אני יודעת שזה יהיה ערב בלתי נשכח בשבילו.
ולא יזיק לי כבר לראות איך בראון נראה,זה יהיה הרבה יותר מלהיב לראות אותו במציאות מאשר דרך מסך מחשב.
------
אולהלההההה מה הולך להיות פרק הבאאאאא